בימי החופש, כשהשגרה משתחררת מעט ולפנינו יותר שעות של זמן איכות עם הילדים, נפתחת גם הזדמנות נדירה: ללמוד להקשיב להם באמת. לא רק לשמוע מה הם אומרים - אלא להקשיב כך שירגישו מובנים, נראים, חשובים. מחקרים בפסיכולוגיה ההתפתחותית מצביעים על כך שדווקא האופן שבו ההורה מקשיב, משפיע לא פחות מאשר מה שהוא אומר.
הקשבה שמרפאה: מה קורה כשמישהו באמת מקשיב לי
הילד חוזר מהגן, מספר בהתלהבות על משחק, על ריב או על חלום. ההורה מרפרף בנייד או מעלעל בעיתון, מגיב ב"אוקיי, יפה", ועובר הלאה. ההחמצה הזו, שכולנו נופלים בה לפעמים, שולחת לילד מסר כפול: אתה מדבר, אבל אני לא באמת איתך. לעומת זאת, כשמבוגר עוצר, מפנה מבט, נותן לילד לסיים משפט - מתרחש משהו אחר לגמרי. הילד חש שמישהו בעולם סקרן לגביו, שהחוויה שלו חשובה. זו קרקע לצמיחה נפשית.
הקשבה אמפתית יוצרת אינטגרציה במוח - היא מחברת בין תחושת העצמי לבין האחר. במילים אחרות, כאשר אנחנו מקשיבים באמת, הילד לומד להרגיש שיש לו מקום בעולם, שהוא שווה הקשבה.
ובכלל, הרב וולבה כותב בספרו הנפלא 'זריעה ובניין בחינוך' כי מה שלנו נראה דבר פעוט וחסר חשיבות, אצל הילד יכול להיתפס כאירוע דרמטי. לכן, סיפור של ילד, גם אם הוא לכאורה בנאלי ומשעמם, הוא ממש לא כזה אצלו וכדאי להפנות לו את היחס והרגש הראויים.
5 עקרונות להקשבה שמעניקה ביטחון
- הפנה את מלוא תשומת הלב אל תנסה "לשמוע תוך כדי" משהו אחר. הביט בעיניים, כרע לגובה הילד אם צריך, הראה בגופך: אתה הדבר הכי חשוב לי כרגע.
- אל תמהר לתקן, לייעץ או להרגיע לפעמים כשילד אומר "אני עצוב", ההורה עונה מיד: "לא נורא, יהיה בסדר". אך בכך הוא שולח מסר שהרגש של הילד לא לגיטימי. במקום זאת, נסה להגיב: "אתה מרגיש עצוב... רוצה לספר לי מה קרה?". ההכלה עצמה היא התרופה.
- שאל שאלות פתוחות שמעודדות שיתוף למשל: "איך הרגשת כשזה קרה?", "מה הכי הפריע לך?", "מה היית רוצה שיקרה אחרת?". שאלות כאלו מאותתות לילד שיש לו קול ייחודי שמעניין אותך לשמוע.
- שקף רגשות ומילים זהו כלי פסיכולוגי חזק: אם ילד אומר "הם לא רצו לשחק איתי", תגיב: "זה בטח היה לך ממש מעליב". ההכרה ברגש יוצרת אמון, כי הילד מרגיש שמבינים אותו באמת.
- כבד את השתיקות לא כל ילד מדבר בקלות. אם הוא שותק, אל תלחץ. ההקשבה האמיתית מתחילה גם בשתיקה נינוחה, שמאפשרת לו להרגיש בטוח לדבר בקצב שלו. גלה סבלנות ומתינות.
מה לא לעשות: טעויות נפוצות
במהלך שיחה עם ילד, חשוב להימנע ממספר טעויות שכיחות שעלולות לפגוע בתחושת הביטחון וההבנה שלו: להסיט את השיחה אל עצמך, למשל באמירה כמו "גם לי זה קרה", עשויה להמעיט בחשיבות החוויה של הילד; לבטל את רגשותיו באמירות כמו "אתה סתם רגיש" פוגע בלגיטימיות של עולמו הרגשי; להאשים או להטיף מיד, למשל "אז למה לא ניסית לדבר איתם?", משדר ביקורת במקום הבנה; ולבסוף, לתת עצות מהירות כמו "פעם הבאה פשוט תתעלם" מונע מהילד את המרחב להביע ולעבד את התחושות שצפו בו.
ההקשבה כהשקעה לטווח ארוך
הקשבה נכונה אינה רק כלי ליצירת שיחה נעימה. היא אבן יסוד בבניית תחושת הערך העצמי של הילד, ביטחונו בקשר עם ההורה, ואפילו בהתפתחות החברתית שלו. ילדים שמרגישים שמקשיבים להם, לומדים גם להקשיב לאחרים, לפתח אמפתיה, ולהתמודד טוב יותר עם קונפליקטים.
ובאופן אולי מפתיע - ההשפעה הזו נמשכת גם בגיל ההתבגרות. ילד שידע שיקשיבו לו גם כשאמר משהו "לא נעים", ירגיש בטוח לשתף גם כשיגדל.
מילים אחרונות: לפעמים, כל מה שילד צריך זה מבוגר שיקשיב לו באמת
לא נדרש דוקטורט בפסיכולוגיה. מספיק רגע של נוכחות מלאה, אוזן קשובה, ולב פתוח. דווקא עכשיו, בימי הקיץ, כשהשעון קצת רפוי יותר - זו הזדמנות מצוינת לתרגל את אחת המתנות הגדולות שאנחנו יכולים להעניק לילד: הקשבה שמעניקה לו ביטחון.
0 תגובות