בעולם התת ימי קיימים יצורים שקשה להאמין כי הם אמיתיים, ואחד המוזרים שבהם הוא דג הראש השקוף, המוכר בשם ברל איי. הדג, ששמו המדעי הוא מקרופינה מיקרוסטומה, חי במעמקי האוקיינוס השקט, בעומק של כ־600 עד 800 מטרים, באזור שבו אור השמש הולך ונעלם והחשכה הופכת כמעט מוחלטת.
המראה שלו יוצא דופן במיוחד: מעל ראשו מתנוססת כיפה שקופה, ובתוכה נראות שתי עיניים גדולות בעלות גוון ירוק בוהק. במבט ראשון נדמה כאילו ראשו עשוי זכוכית, אך מדובר במבנה ביולוגי אמיתי שמגן על עיניו הרגישות ומאפשר להן לנוע בתוך הכיפה.
הדג קטן יחסית, ואורכו מגיע לכ־15 סנטימטרים בלבד. למרות זאת, הוא פיתח מנגנון ראייה יוצא דופן שמאפשר לו לאתר מזון בתנאים שבהם קשה מאוד להבחין בעצמים אחרים. עיניו הצינוריות רגישות במיוחד לאור, והן מכוונות כלפי מעלה כדי לזהות את צלליהם של בעלי חיים השוחים מעליו.
אלא שהפרט המפתיע ביותר התגלה רק לאחר שנים של מחקר. במשך תקופה ארוכה סברו מדענים כי עיניו של הדג מקובעות במקומן ומסוגלות להביט רק כלפי מעלה. הדבר עורר שאלה מסקרנת: כיצד הוא מצליח לאכול, אם עיניו מופנות לכיוון אחד ופיו נמצא בחזית ראשו?
בשנת 2009 פרסמו חוקרים ממכון המחקר הימי של מפרץ מונטריי בקליפורניה ממצאים שפתרו את התעלומה. באמצעות תיעוד ממצלמות שהותקנו בכלי רכב תת ימיים המופעלים מרחוק, הם גילו כי הדג מסוגל לסובב את עיניו בתוך הכיפה השקופה ולהפנות אותן קדימה כאשר הוא מתכונן לאכול.
גם הנקודות הכהות שנראות בחזית פניו עלולות להטעות את מי שנתקל בו לראשונה. בניגוד למראה שלהן, אלה אינן עיניים נוספות, אלא איברי הרחה הדומים בתפקידם לנחיריים. העיניים האמיתיות הן אותן שתי עיניים ירוקות הנראות בתוך ראשו השקוף.
העיניים המכוונות כלפי מעלה מסייעות לו לזהות את טרפו, בעוד יכולת הסיבוב שלהן מאפשרת לו להתמקד במזון בזמן האכילה.
הכיפה השקופה אינה רק חלון שדרכו אפשר לראות את עיניו. היא גם מבנה מגן, המאפשר לעיניים הרגישות לנוע בתוך חלל מלא נוזל. בעבר, כאשר דגים כאלה נמשו ממעמקי הים ברשתות, המבנה העדין הזה נפגע לעיתים קרובות, ולכן חוקרים רבים לא הצליחו להבין כיצד נראה ראשו במצבו הטבעי.
כיום, כלי המחקר התת ימיים מאפשרים למדענים לצפות בדג בסביבתו ולתעד את התנהגותו בלי להוציא אותו מהמים. ובכל זאת, הוא נותר מראה נדיר: לפי נתוני מכון המחקר הימי של מפרץ מונטריי, עד שנת 2022 נתקלו כלי הרכב התת ימיים של המכון בדג תשע פעמים בלבד, לאחר יותר מ־5,600 צלילות מחקר.