בהופעתו ברשת פוקוס ניוז, שפירו פתח בתיאור קודר של המסמך וטען כי מזכר ההבנות הזה נראה, לפי הטקסט בלבד, כמו אסון שאינו מממש אף אחת מהמטרות המרכזיות שהממשל הציב בראשית הדרך.
לדבריו, הממשל הגדיר במקור חמישה יעדים אסטרטגיים, אך כולם כשלו באופן חמור. היעד הראשון של אפס העשרה בתוכנית הגרעין נעלם לחלוטין מן ההסכם, ובמקום עצירה של תוכנית הטילים הבליסטיים, נרמז כי איראן אף יכולה להמשיך להחזיק בהם כמשקל נגד למדינות אחרות באזור.
שפירו הדגיש כי המדיניות הנוכחית מאפשרת לאיראן לשמר את יכולותיה הצבאיות והגרעיניות כמעט ללא מחיר משמעותי, מה שמערער את כל התפיסה האסטרטגית של ארצות הברית במזרח התיכון.
מעבר לסוגיית הגרעין והטילים, הוא מתח ביקורת חריפה גם על היעדר התייחסות לתמיכה האיראנית בטרור, נושא שלא נכלל כלל במסגרת העסקה המתגבשת.
עוד חשף פרט מטריד בנוגע לחופש הניווט במצרי הורמוז, שלפיו במקום הבטחה למעבר חופשי ובלתי מוגבל, ההסכם כולל אפשרות שאיראן ולעומאן יוכלו לבחון גביית אגרות מעבר לאחר תקופה של 60 יום.
במקביל, כך לדבריו, איראן כבר נהנית מהקלות בסנקציות ומיכולת מוגברת לייצוא נפט, כאשר נתוני השוק מצביעים על מחיר של כ 75.94 דולר לחבית, שמספק לטהרן חיזוק כלכלי משמעותי כבר בשלבים הראשונים של יישום ההבנות.
במוקד הביקורת שלו שפירו הפנה אצבע מאשימה ישירות לסגנית הנשיא, ששימשה כראש צוות המשא ומתן, וטען כי לדעתו היא לא שירתה היטב את הנשיא.
לטענתו, הכישלון בגיבוש הסכם שמספק יציבות וביטחון נובע מניהול לקוי של המגעים, שהוביל למסמך רופף שמעניק לאיראן הישגים נרחבים ללא תמורה ממשית. דבריו נאמרו על רקע הדיווחים על התקדמות בשיחות, והם מדגישים את הפער בין הצהרות הממשל לבין התמונה העולה מן הטקסט עצמו של מזכר ההבנות.
0 תגובות