מוות וחיים ביד הלשון

4 דברים שיועצת זוגית לעולם לא תגיד לבעלה

היה לך יום מטורף בעבודה וכשאת סוף סוף חוזרת הביתה, הדבר הראשון שפוגש אותך אלו הנעליים שהוא השאיר במסדרון. את מרגישה איום ונורא ומתחילה להטיח בו דברים קשים? שימי לב למילותייך (זוגיות)

תהילה אלטמן | כיכר השבת |
(צילום: שאטרסטוק)

ישנת ארבע שעות בלילה, היה לך יום מטורף לגמרי בעבודה וכשאת סוף סוף חוזרת הביתה בערב, הדבר הראשון שפוגש אותך אלו הנעליים שבעלך השאיר במסדרון. במהלך רגעים 'זוהרים' אלה של דו קיום עם האחד והיחיד שלך, את, במקרה הטוב, חושקת שפתיים ופשוט שותקת, או, במקרה הרע, צועקת ומתרעמת, כי כמה כבר את יכולה לספוג?

שאנל דוקון, מטפלת זוגית ומשפחתית, לגמרי מבינה את הסיטואציה הקשה שבה את נמצאת. היא נשואה עם תינוק קטן ויודעת שלא תמיד קל להסתכל על חצי הכוס המלאה כשצצים רגעי לחץ. אבל בכל אופן, הנה 4 דברים שהיא לעולם לא תגיד לבן זוגה, לא משנה כמה מציאות החיים תהיה מתסכלת:

1. "אני מרוויחה יותר כסף אז הקריירה שלי חשובה יותר"

"הערך שלנו אינו קשור למקצוע או להכנסה. קל להרגיש שמי שמביא הביתה את המשכורת הגדולה ביותר הוא האדם שמשפיע הכי הרבה. עם זאת, ישנן דרכים רבות לתרום למשק הבית. בעלי ואני יודעים שלכל אחד מאיתנו יש מטרה ייחודית וחיווט ספציפי. אנו מכבדים את התרומות של שנינו לאורח החיים שלנו ומשקיעים ביחד בשאיפות האישיות שלנו, ללא קשר לתשואה הכספית של כל אחד. בדרך זו, אנו מהווים נכס אחד עבור השני בהשגת יעדי החיים שלנו ולא הופכים ליריבים או מתחרים".

2. "אתה אף פעם לא שוטף כלים"

"הסוד לגרום לפרטנר שלך לעשות את מה שאת רוצה הוא להימנע מלומר 'תמיד' או 'אף פעם'. המילים האלה מכלילות ומזלזלות בכל מאמץ שהוא עשה אי פעם. במקום זאת, אמצי את המילה האהובה עלי: 'יותר'. למשל: 'הלוואי שתעזור יותר עם הכלים'. הצהרה זו מגלה בבירור את ההתנהגות הרצויה שאתן מקוות לראות".

3. "אתה עצלן"

"בשניה שבעלי חוזר הביתה מהעבודה, הוא מפיל את בגדי העבודה שלו ליד דלת הכניסה. זה משגע אותי לראות נעליים זרוקות וחולצות מטונפות נערמות ברחבי הסלון. ולמרות שביקשתי ממנו 1,000 פעמים להרים את בגדיו המלוכלכים, אני נזהרת לעולם לא לייחס את ההרגל שלו לפגם באופיו. כאשר אנו שופטים את האופי של השותף שלנו לחיים לרעה, מעבר לטעויות רגעיות, אנו נכנסים לאזור הסכנה של בוז".

4. "הכל באשמתך"

"בזמנים קשים או כשאנחנו מרגישים שנעשה לנו עוול, אנו נוטים לרצות להעביר את האשמה לצד השני. אבל ריפוי יחסים מתחיל כאשר אנו לוקחים אחריות על כל חלק - גדול או קטן - שתרמנו באופן אישי לבעיה. (נגיד, איחרת, מה שגרם לו למהר ובעקבות כך לשכוח את הכרטיסים להופעה.) כשאנחנו לא מוכנים להכיר בכך שהאדם השני אינו אחראי באופן מוחלט לסכסוך שלנו, אנחנו בדרך הנכונה לפיוס".

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית