בעוד השיח הציבורי מתרכז כולו במשבר הגיוס של הציבור החרדי, מתברר שמתחת לפני השטח מתחוללת סערת ענק דווקא בתוככי המגזר הדתי-לאומי. עשרות רבנים מהישיבות הנחשבות והמשפיעות ביותר במגזר חתמו השבוע על מכתב דרמטי, שבו הם מאייימים להפסיק לשלוח את תלמידיהם וילדיהם לשירות צבאי אם ישונו נוהלי הדת וההפרדה המקובלים.
בשיחה כאובה ומפוכחת, מנתח איש התקשורת ולוחם השריון אריאל שרפר את השלכות המשבר, את המתרחש בתוך הטנקים, ואת הלחצים החיצוניים שקורעים את הסטטוס-קוו הצה"לי.
"היגיון לא חודר שריון": המלכודת של הטנקים המעורבים
שרפר מסביר כי שורש הבעיה נעוץ בניסיונות האחרונים לשלב צוותי לוחמות בתוך חיל השריון – מהלך שנובע, לדבריו, מלחץ פיזי לא מתון של ארגונים אזרחיים מחוץ לצבא.
מדריכות כן, לוחמות לא: "עד היום היו מדריכות שריון שהסבירו איך לתפעל את הטנק, וזה משהו שקצין שריון ראשי היה מוכן לקבל. מדריכות כן, לוחמות לא ובטח שלא צוות טנק מעורב".
המציאות בשטח: למרות שהלוחמות משולבות כרגע בעיקר בגבולות שנחשבים פחות מסוכנים (כמו מניעת הברחות סמים מהציבור הערבי), הדבר מייצר חיכוך בלתי אפשרי עבור החייל הדתי.
הקושי ההלכתי בנגמ"ש: "חיילים שנמצאים בפלוגות מעורבות, למשל כשיש חובשת או פרמדיקית בתוך הנגמ"ש, נאלצים לשהות שבועות ארוכים בשטח. אין שם מקום לישון בהפרדה מלאה כמו בבסיסים. זה יוצר קשיים עצומים לחיילים דתיים".
"הציניקנים יגידו: 'כשאתה שוכב פצוע ומדמם, לא תבקש שיחליפו את הפרמדיקית בפרמדיק'. אבל זו ציניות. רוב שירות החייל הוא שגרה, ובהתעקשות לשנות את סדרי העולם והנהלים בגלל לחצים מבחוץ – יש פגיעה ישירה בלוחמים הדתיים".
אך כאן אומר שרפר כי המכתב של רבני ההסדר יצא אולי מתוך דאגה עמוקה, אך לעיתים ללא הבנת העובדות המוצקות בשטח והמסורת הנוקשה של חיל השריון:
"יש אדם סמכותי מאוד בשריון שנקרא קשנר (קצין שריון ראשי). בשריון יש דברים מבוצרים שלא משנים כל כך מהר. פעם ניסו לשנות לחיילי שריון את הכומתה השחורה לצבע צהוב-חלמון. קצין השריון הראשי אמר אז: 'כל עוד אני חי, מי שישנה לי את הכומתה – אני קושר אותו לזחלים ונוסע עליו'. יש מסורת, והצבא לא נכנע כל כך מהר".
מנגד, שרפר מצביע על הקצנה וחלוקה פנימית בתוך המגזר הדתי-לאומי, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעלוני השבת. גם מנס משתף: "יש עלונים שהפכו כמעט רפורמים או חילוניים, ומנגד יש עלונים כמו 'עולם קטן' וארגונים כמו 'חותם', שהם לא פחות חרדים מהחרדים ומנהלים מלחמה עיקשת על צביון הצבא".
שורת הסיכום: "הסדר עם ההסדר"
בעוד שהרבנים קוראים לתלמידים לסרב פקודה או לא להתגייס לשריון – מהלך שמזכיר לרבים את ימי ההתנתקות – החיילים בשטח נמצאים בדילמה קיומית. שרפר נזכר במה שאמר לו אביו לפני הגיוס: "בצבא אין 'אני' ואין 'רוצה'. יש את צורכי הצבא, ואתה הופך למספר אישי".
אז איך זה יסתיים? בעוד הציבור החרדי נושא את הקשיים הללו ומראש בוחר שלא להיכנס למערכת, הציבור הדתי-לאומי מנסה להכיל את המצב כ"ייסורים של אהבה", אך החבל הולך ומתהדק.
"הצבא זועק כל הזמן שחסר לו כוח אדם. בשורה התחתונה, המערכת תיאלץ להתגמש. כי אם הצבא לא יתגמש – הנגמ"ש יישאר ריק. בסופו של דבר לא תהיה ברירה אלא להגיע לעמק השווה ולייצר 'הסדר' חדש עם בני ישיבות ההסדר".
0 תגובות