"אם הזוגיות גרועה, אנחנו עוזרים להם לפרק": הרב שמסביר למה עדיף להתגרש במקום לריב

במסגרת התוכנית 'דבר ראשון' בהגשת משה מנס וישראל מאיר שוחחנו עם הרב עמי ברעם, העומד בראש ארגון "התקשרות זוגית". הוא פוגש מדי יום את קווי השבר הללו פנים אל פנים. אצלו בקליניקה לא מדובר בדיונים תיאורטיים, אלא בחיים עצמם: בעל שהפך חרדי ואישה שנשארה חילונית, בת זוג שמאלנית ובעל ימני מובהק. כולם מנסים להבין איך חולקים את אותו המקרר, את אותה השבת ואת אותה המיטה, כשהעולמות הפנימיים שלהם מושכים לכיוונים מנוגדים לחלוטין.

"מגיעים אלינו זוגות ומשפחות שחווים שינוי עמוק, בין אם זו חזרה בתשובה או יציאה בשאלה," מספר הרב ברעם. "הם עוברים פה תהליכים מדהימים ומצליחים לקיים בית אחד, כשאחד נוטה ימינה ואחד שמאלה. המשבר הזה הוא משבר כמו כל משבר בחיים. אבל כשרוצים לשמור על הבית וכשחושבים לטווח רחוק – כשיש ילדים משותפים – העבודה הזו היא כדאית ונכונה."

כשהבעיה היא לא הדת, אלא הזוגיות

ד"ר חנה קטן מנפצת את המיתוס המכוער על הרווקות החרדיות

ד"ר חנה קטן|14:28

אחת התובנות המפתיעות שמציג הרב ברעם הופכת את התפיסה המקובלת על פיה. כשאנחנו רואים זוג דתי וזוג חילוני נפרדים, אנחנו נוטים להאשים את פער האמונות. אך המציאות הטיפולית מראה תמונה אחרת:

"אנחנו בוחנים לעומק את המצב הזוגי. כשיש משבר עמוק, לרוב הבעיה היא זוגית ולא דתית," הוא מבהיר. "אם הפער הוא רק דתי אבל הזוגיות טובה ויציבה, המערכת הזוגית יכולה לשאת את הפער הדתי ולגשר עליו. אבל כשהזוגיות לא טובה וקשה להם ממילא, ואז צריך להחזיק גם את הפער האידיאולוגי – ישנם מקרים שבהם נעזור להם, לצערנו, לפרק את הבית."

עם זאת, הרב ברעם מזהיר מפני האשליה שגירושין פותרים את המורכבות. "חשוב לזכור שגם כשמפרקים את הבית, המורכבות לא נעלמת. היא פשוט משנה צורה והופכת לקשה עוד יותר. כשאנחנו ביחד, יש לנו אינטרס משותף ואנחנו משקיעים משאבים פנימיים כדי לבנות. כשמתגרשים, האינטרסים הופכים שונים, נכנסים בני זוג חדשים למשוואה, והילדים נותרים באמצע לסבול. לכן, שמירה על הבית היא כמעט תמיד המסלול המועדף."

שלושת עמודי התווך של המודל: מדיאלוג לאי-כפייה

אז איך עושים את זה בפועל? כיצד מצליחים לגשר על פערים שעלולים להצית מלחמה בכל רגע? המודל של "התקשרות זוגית" נשען על שלושה עקרונות ברורים, שלדברי הרב ברעם, נכונים לרמת המיקרו המשפחתית אך משליכים באופן ישיר על המאקרו הלאומי:

1. בניית אמון מחדש

כשצד אחד משנה את דרכו (למשל, חוזר בתשובה או יוצא בשאלה), האמון הבסיסי נפגע. הצד השני מרגיש ש"החליפו לו את השותף" בלי לשאול אותו. השלב הראשון הוא נטרול האיום ויצירת קרקע בטוחה שבה שני הצדדים יודעים שהקשר עצמו אינו עומד בסכנה.

2. דיאלוג ולא אידיאולוגיות

כשאנשים מרימים דגלים אידיאולוגיים, השיח מת גווע. המודל דורש מהזוג להניח את העמדות הנוקשות בצד ולעבור לשיח צרכים. "אנחנו לא מדברים על 'מי צודק', אלא על 'מה אתה צריך כדי להרגיש בנוח?'. ברגע שמתרגמים עקרונות גדולים לצרכים אנושיים קטנים, אפשר למצוא פתרונות."

3. חלוקה למרחבים והיעדר כפייה

"אנחנו לא יכולים לגרום לאף אחד לשמור שבת בכוח, ומצד שני לא יכולים לגרום לצד השני לחלל שבת בכוח," מסביר ברעם. הפתרון הפרקטי טמון בהפרדה חכמה בין שלושה מרחבים:

• המרחב האישי: המקום בו כל בן זוג חופשי לנהוג לפי מצפונו ואמונתו.המרחב הזוגי: השטח המשותף שמבוסס על כבוד, אהבה ותקשורת.המרחב המשפחתי: ניהול הבית והילדים מתוך הסכמות ברורות וקווים אדומים שהוגדרו מראש.

האתגר החרדי: פרויקט "שורשים"

הקושי הופך מורכב עוד יותר כשצוללים אל המגזר החרדי, שם שינוי דרכו של אחד הילדים או בני הזוג עלול לאיים על מעמד המשפחה כולה, על השידוכים של האחים ועל המרקם החברתי.

בתגובה לכך, הקימה העמותה את מיזם "שורשים", הפונה במיוחד למגזר החרדי ועוסק בצמצום הפער בין הורים לילדים שעברו שינוי בחייהם (כמו גיוס לצבא או יציאה לתרבות אחרת).

"אנחנו מתייחסים לזה כמו לכל משבר," אומר הרב ברעם "אם הילד הולך לכיוונים שמאיימים עלינו, הדבר הראשון הוא להכיר במציאות. זו המציאות שלנו, וצריך לשאת את המורכבות הזו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו נתק בין הורים לילדים. איזה מסר חינוכי זה מעביר לשאר המשפחה? מצד אחד יש הכלה, ומצד שני קובעים קווים אדומים ברורים – איך מנהלים סמארטפונים בבית, ענייני צניעות וכו'. אבל על הקשר האישי והמשפחתי לא מוותרים. זו הבת שלנו, זה הבן שלנו."

מהסלון המשפחתי אל המדינה כולה

כשמביטים על הרב עמי ברעם, קשה שלא להידבק באופטימיות שלו. בעידן של ייאוש ציבורי, הוא מאמין באמת ובתמים שאם המודל הזה עובד בתוך הבית – שבו החיכוך הוא יומיומי ואינטנסיבי – הוא חייב לעבוד גם ברמה הלאומית.

"יש לנו ילדים משותפים, נרצה או לא נרצה. יש לנו מדינה אחת ועתיד משותף," הוא מסכם, ומותח קו ישיר בין הטיפול הזוגי לשיח הציבורי בישראל. "הקצוות וההתבצרויות בחברה נוצרים כתוצאה מחוסר עבודה נכונה. כשחלקים בחברה משמיעים שיח מבוצר, אנחנו מאבדים את זה. האם כפייה או שיח של איומים יעזרו למשל לגיוס? ודאי שלא. תהליכים אמיתיים קורים רק מתוך אמון, חיבור ויצירה משותפת.

"הקריאה שלי להורים ולחברה הישראלית היא פשוטה: חיבור משפחתי ולאומי מתחיל בבתים שלנו. הנתק הוא לא גזירת גורל. ללמוד לחיות יחד עם הפערים – זהו ערך יהודי עליון, לא פחות משמירת שבת."