מדוע רבי זאב וולף חזר למז'יבוז'?
רבי זאב וולף קיציס זי"ע רצה לעלות לארץ ישראל, וקודם הלך לבקש את הסכמתו של הבעל שם טוב הקדוש, והבעל שם טוב הסכים לנסיעה, אך אמר לו, זכור ותזהר בדבריך "ודע מה שתשיב" וקיבל ממנו 'ברכת הדרך' ברכת פרידה.
רבי זאב וולף יצא לדרכו מהעיר מגץ, ועלה לספינה שנוסעת למחוז חפצו. בדרך הספינה עצרה על יד אי אחד בים התיכון, והנוסעים ירדו לטייל מעט, ורבי זאב וולף גם ירד ועמד ליד האילן, והתפלל שם מזמור 'הודו' בניגון של הבעל שם טוב הקדוש, והאריך בתפילתו ובמיוחד בפסוק "יורדי הים באוניות, המה ראו מעשי ה'".
מרוב הדבקות שהיה שרוי בה, ארכה תפילתו זמן רב, ועד שסיים את תפילתו הפליגה הספינה מן האי.
נדהם רבי זאב וולף, מה יעשה באי לבד, והיכן ישבות את השבת, והלך כה וכה, וראה צל של בית והשמש כבר הייתה בראש האילנות, וניגש לבית ושמחתו גדלה שמחתו, כי ראה ליד החלון איש יהודי זקן.
הזקן נתן שלום לרבי זאב וולף, ואמר לו: "מדוע תדאג כל כך?"
ענה לו רבי זאב וולף: "הלוא בצרה גדולה אני. ספינתי נסעה ואני נשארתי לבדי!"
השיב לו הזקן: "אל תדאג מכך. מן הסתם שומר שבת אתה, הישאר איתנו השבת, ולאחר השבת יגיעו לכאן ספינות נוספות שבהן תוכל להפליג הלאה לדרכך."
והוסיף ואמר: "כאן תוכל למצוא גם מניין יהודים ומקווה לטבול בו את גופך לקראת השבת, כפי שוודאי תרצה."
ורבי זאב וולף שבת שם את שבתו, ולאחר השבת באו ספינות נוספות אל האי, וליווה הזקן את רבי זאב לספינה, וכאשר עמד לעלות אליה, שאל הזקן את רבי זאב וולף: "ר' וולף, שכחתי לשאול אותך – מה שלום היהודים שבארצך? מה מצבם?"
רבי זאב וולף שהיה טרוד במחשבתו באותם הרגעים, ענה:
"ברוך ה', הקדוש ברוך הוא - אל יעזבם".
ותוך כדי דיבור, סגר רב החובל את הדלת והפליגה הספינה, ורבי זאב וולף נזכר בהבטחה שהבטיח לבעל שם טוב הקדוש, שיהיה זהיר בדבריו "ודע מה שתשיב" וחרטה גדולה מילאה את ליבו, והחליט שלא להמשיך בדרכו לא"י, וחזר בחזרה למזיבו'ז לבעל שם טוב הקדוש.
כשהגיע לרבו, ברכו הבעל שם טוב הקדוש לשלום, ואמר לו:
"דע לך, כי הזקן שפגשת אינו אלא אברהם אבינו, והוא עומד ובוכה ומתפלל לפני ה', יתברך ושואל – 'ריבונו של עולם, מה שלום בניי?'
והקב"ה עונה לו: 'לא שכחתי אותם'.
ובפעם זו, כששאל אברהם אבינו את שאלתו, ענה לו הקב"ה:
'לא שכחתי אותם, ואם אתה רוצה ראיה, הנה לך עד נאמן, רבי זאב תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש שנוסע לא"י, הוא יהודי טוב ונאמן מאוד, תוכל לשאול אותו ולקבל ממנו דרישות שלום מבניך.
המשיך הבעל שם טוב ואמר, אלמלי היית נזהר בדבריך לקיים את שהבטחתני "דע מה שתשיב" והיית מתאר לפניו את גודל הייסורים והצער של ישראל בגלות, ומעמדם בין גויים שנשבו בשבי ובצרה.
דבריך היו נשמעים, ותפילתו של אברהם אבינו הייתה עושה פירות, והקב"ה היה עושה בקשת אותו צדיק אברהם אבינו על בניו, ומיד היו נגאלין, כעת, בעוונותינו 'חזרה הגלות לאיתנה'.
אין יודעים כוונת דבריו של רבי זאב וולף אך נזכיר את מאמר הזוהר הקדוש (שמות, דף ב') כשישראל יצאו לגלות בבל, כתוב:
"על נהרות בבל גם ישבנו, וגם בכינו" - מפני מה כולם בכו על גלות בבל?
"בגיל דהוו בתפנוקי מלכין".
ממשיך הזוהר הקדוש, בשעה זו קרא הקב"ה לכל הפמליה שלו וכל צבא השמים, ואמר להם:
מה אתם עושים פה? בני האהובים יהיו בגלות בבל, ואתם תשבו פה?
קומו ורדו לבבל - ואני ארד עמכם!
וכשירדו לבבל נפתחו השמים והיה רואה יחזקאל מראות אלוקים:
וראו הגולים שהקב"ה עימם, ולא נתייראו מהגלות, כי ידעו שהקב"ה לא עזבם.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
הבעל שם טוב הקדוש נותן עצה נפלאה איך להיפטר מצער ולזכות לישועה, ומבאר פעמים רבות בתורתו, שבכל דבר יש ניצוץ אלוקי קדוש, אלא, שלפעמים הניצוץ האלוקי מוסתר בתוך כמה לבושים.
קודם להודות ואח"כ לבקש: יש מחלוקת אם צריך קודם לשבח את הקב"ה, ואח"כ יבקש האדם את רצונו, או ההיפך, אבל, מהמילים "ויגש אליו יהודה, ויאמר בי אדוני" אומר הבעל שם טוב הקדוש שלמדים:
קודם יש להודות ולשבח את השם יתברך, ואז, הקושי והצער מתבטלים.
"בכל צרתם לו צר" – השכינה משתתפת עם האדם בצערו: אומר ה'תולדות' שאת המילה 'לו' אפשר לכתוב ולקרוא עם האות א', דהיינו 'לא' ומי שחכם מבין שכאשר יש לאדם צער, השכינה משתתפת עימו בצערו, כמו שכתוב: "קלני מראשי קלני מזרועי".
תתפלל על צער השכינה – וצערך יבוטל: כשאכפת לאדם מהצער השכינה, ומתפלל על צערה - צערו מתבטל (בעש"טעל התורה, פר' נח).
לו צר הופך – לא צער: המילים 'לו צר' הופכים ל'לא צער' תפילתך על צער השכינה, גורמת שלא יהיה לך יותר צער, וזה: בכל צרתם – לא צער.
אין צער כי יש - אלוקים בקירבי: אם האדם חושב: "ואמר הלא על כי אין אלוקי בקרבי" ואינו זוכר שהשכינה תמיד עימו בכל מקום ורגע ממש, ואינו מתפלל על צערה, אז: "מצאוני הרעות האלה", כי:
אם היה נותן ליבו שצערו הוא גם צער השכינה אז - היה השם בקירבו, ואז - לא מצאוני הרעות האלה, לשון התולדות יעקב יוסף (פרשת בשלח).
הקב"ה "מלוא כל הארץ כבודו" – ממלא כל עלמין, כמו שכתוב: "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה'" מפרש הבעל שם טוב הקדוש: אני מלא – אני ממלא.
אם תזכור שהקב"ה איתך, ועושה הכל לטובתך, ותהלל ותשבח אותו, יתבטל צערך, וזה בסוד: "תכין ליבם תקשיב אוזניך" והדברים נפלאים.
שבוע טוב ומבורך לכלל ישראל בריאות ופרנסה, שפע ברכות וישועות, אמן!
0 תגובות