בימים אלו, כשרוחות של אלול ותשרי באוויר, הציבור כולו נכנס לתקופה של חשבון נפש עמוק. עבור הרוב, מדובר בהזדמנות לצמיחה רוחנית, אך עבור לא מעט בני אדם – התקופה הזו טומנת בחובה סכנה נפשית ממשית.
בריאיון מיוחד ומטלטל באולפן 'כיכר השבת', שוחח המגיש נריה סעדיה עם שמעון אפללו, עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט ויועץ מקצועי ביחידה למניעת מצבי קצה במשרד הבריאות. אפללו פרש תמונה מורכבת של המחיר הנפשי הסמוי מן העין שמשלמים יחידים בתוך הקהילה, והציג תמרורי אזהרה שכל אחד מאיתנו חייב להכיר.
הריאיון עם שמעון אפללו, עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט
פסיכולוגיה
כשחשבון הנפש הופך ל"כתב אישום"
כלימה: "נשים חושבות פעמיים לפני שהן נכנסות": הזעקה מקרית גת
"הימים הנוראים מעוררים חשבון נפש לגבי השנה שחלפה, רצונות ושאיפות תורניות ורוחניות לקראת השנה הבאה", הסביר אפללו בפתח השיחה. "אבל האזור הזה של חשבון נפש יכול להיות מסוכן מאוד עבור אנשים שמתמודדים עם דיכאון".
לדבריו, הדינמיקה הנפשית בזמן דיכאון משנה לחלוטין את מטרת חודש הרחמים והסליחות. "במקום להפיק תועלת, חשבון הנפש הופך לכתב אישום פנימי קשה. חרדה בריאה אומרת 'כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן', כמו המשפט הידוע של רבי ישראל מסלנט. אבל בחשכת הלילה של הדיכאון, המחשבות הרציונליות לא עובדות. פועלת שם ממש כנופיה, מאפיה נפשית פנימית בתוך הנפש, שמשפילה את האדם וגורמת לו להאמין ש'אני מקולקל ואין לי שום תיקון'".
אפללו הדגיש כי חשוב לזכור שלכל בעיה בעולם יש יותר מפתרון אחד, אך הייאוש העמוק מעוור את עיני הלוקה בו ומביא אותו לתחושה של סוף העולם. "אנחנו צריכים לומר שאובדנות איננה פתרון בשום מצב שבעולם", הבהיר. "לכל בעיה יש יותר מפתרון אחד, וזה דבר שחשוב שאנחנו נחדד אותו".
דיכאון חגים - שימו לב למי שסביבכם
כשנשאל האם קיימת עלייה בדיווחים ובמצבי מצוקה בתקופת החגים, הסביר אפללו את המושג "דיכאון חגים". החג כשלעצמו אינו הגורם הישיר למשבר, אך הוא משמש כמגבר ענקי לקשיים קיימים. "אפשר להיות בודדים מאוד דווקא ליד שולחן חג מלא. כשאדם יושב בשולחן, רואה את כולם מסביב כביכול מצליחים ושמחים, בעוד שבתוכו משתוללת אותה 'כנופיה נפשית' שמנמיכה אותו התחושה היא של לבד מוחלט".
שימו לב לרעבים בנפש
בנוסף, הפרת השגרה המבורכת, לצד מתחים ואינטריגות משפחתיות שקיימים בחלק מהבתים, מייצרים עומס רגשי כבד מאוד. אפללו הזכיר את ההפטרה של יום הכיפורים "הלוא פרוס לרעב לחמך": "ברוך השם, יש בציבור שלנו המון ארגוני חסד שמחלקים אוכל לפני החגים. אבל אנחנו זקוקים לשים לב גם לרעבים הנפשיים לאנשים שרעבים לתשומת לב, לעין רואה".
הוא המשיך והדגיש: "זה מתחיל בדברים הקטנים: בנאדם שנכנס לבית הכנסת ואין לו סידור, או כיפה, או כיסא. תראו אותו! כשמרימים את המבט ומזמינים אנשים בודדים לחג – לא כדרך אגב אלא מראש ובמאור פנים – מייצרים חברה בריאה ומונעים אירועי קצה".
במהלך הריאיון עלתה השאלה הרגישה לגבי עצם העיסוק הפומבי בנושא והחשש מ"הדבקה" או מתן רעיונות שגויים. אפללו הבהיר מבוסס מחקרים כי אין שום מניעה לדבר על המצוקות, בתנאי שהשיח נעשה באחריות. "מותר, וחובה לדבר" מסכם שמעון.
גיל ההתבגרות - מתחיל עוד לפני הבר מצווה
אחד הנתונים המטרידים שחשף אפללו נוגע לגילאי המתמודדים. בעוד שבעבר גיל ההתבגרות נע סביב גילאי 16–17, כיום הגיל ירד משמעותית וכבר מגיל 12.5 מתמודדים נערים עם קשיים מורכבים.
הוא הסביר זאת מבחינה נוירולוגית: אזורי המוח האחראים על מציאת פתרונות לבעיות מורכבות ממשיכים להתפתח עד גיל 24. כשנער צעיר נתקל במחסום, הוא בטוח ש"נגמר העולם".
"יש מחשבות שאי אפשר לחשוב לבד"
"בימים אלו, יש צעירים שנכווים מ'אש היראה'. חובה עלינו להגמיש, לייקר אותם ולא ללכת ראש בראש", אמר אפללו. "ואני רוצה להזהיר על עוד קבוצה: הילדים 'המוצלחים', אלו שכולם בטוחים שהם לא צריכים עזרה. אני פוגש אותם בקליניקה – הם כמהים למישהו שיפרק מהם את ההילה, יתבונן לנשמתם וישאל באמת: 'מה קורה איתך? איך אתה מרגיש?'".
איך חבר לספסל הלימודים או לעבודה יכול לזהות שמשהו רע מתחולל אצל זולתו? אפללו הציג נתון מרתק: רבים מהאנשים שהגיעו למצבי קצה ביקרו אצל רופא המשפחה שבועיים קודם לכן, מתוך דחף סמוי שמישהו יבחין בכאבם.
הקושי המרכזי בדיכאון נקרא בשפה המקצועית "אלכסיתימיה" – מחסום פנימי שמונע מהאדם לבטא במילים את מה שהורס אותו מבפנים. הקול המנמיך אומר לו: "אף אחד לא יבין", והוא נשאר לבד עם הכאב.
תמרורי האזהרה המרכזיים שאפללו הציג כוללים: הסתגרות והיעדרות ממושכת מהישיבה, מהכולל או ממקום העבודה; ביקור בלתי שגרתי אצל רופא המשפחה בשבועות שלפני המשבר; קושי לבטא רגשות במילים; שינוי קיצוני בהתנהגות כמו עצבנות חריפה, הפרעות שינה או אובדן תאבון; הזנחה אישית או מנגד – הפגנת מראה "נוצץ" ומושלם מדי.
"הסימנים השקטים בישיבה, בכולל ובעבודה הם אלו שצריך לשים לב אליהם", הדגיש אפללו. "כשמישהו משנה את ההתנהגות שלו באופן משמעותי, כשהוא נעלם לתקופות ארוכות, כשהוא מפסיק לדבר או להשתתף – זה הזמן לפנות אליו, לשאול, להקשיב".
המסר המרכזי שאפללו השאיר הוא פשוט אך חיוני: "יש מחשבות שאי אפשר לחשוב לבד. הקשבה פשוטה, עין רואה, שאלה אמיתית – אלו הם הכלים שיכולים להציל חיים כפשוטו. אנחנו כחברה צריכים להיות שם זה בשביל זה, במיוחד בתקופה הזו של הימים הנוראים".
0 תגובות