מחקר חדש שמוביל צוות בינתחומי מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי ופרויקט CETI (יוזמת תרגום תקשורת לווייתנים) חשף כי ה״קודות״ - רצפי נקישות שמשמיעים לווייתני מזיפות בתקשורת חברתית - כוללות לא רק הבדלים בקצב ובאורך אלא גם דפוסי צליל מורכבים הדומים לתנועות בדיבור אנושי.
החוקרים זיהו שני דפוסי תנועות עיקריים (הנקראים בזיהוי אקדמי a-coda ו-i-coda), וכן תופעות של דיפתונגים, כלומר צלילים משתנים שמחברים בין שתי תנועות, בדומה לאופן שבו מבטאים בני-אדם מילים כמו "אוי" או "קוין" באנגלית.
החוקרים גילו את הדפוסים המורכבים הללו לאחר שהתייחסו השנה באופן חדש למימד הזמן בתקשורת הלווייתן: בזמן שתנועות אנושיות נוצרות במהירות דרך מיתרי הקול, הנקישות של הלווייתנים מופקות לאט יותר דרך מבנים הקרויים "שפתיים פוניות".
כאשר מריצים הקלטות של נקישות במהירות ומסירים את רגעי הדממה, צצים דפוסי תנועה ברורים ויציבים, שמזכירים באופן מפתיע את השונות והתבנית של התנועות האנושיות.
מחקר זה מצטרף לממצאים טריים מהשנה האחרונה בהם מדעני CETI הצליחו להרחיב את "האלפבית הפונטי" של הלווייתנים מ-21 סוגי קודה ידועים ליותר מ-150 דפוסים מובחנים. לדעת החוקרים, כעת מתברר שלא רק מספר הנקישות חשוב, אלא גם תנועות הצליל, הטמפו והיכולת לשלב צליל משתנה בתוך רצף תקשורתי - בדומה לשפה המדוברת של בני-אדם.
למרות שלא פוענחה משמעותם המלאה של הדפוסים, נראה כי הלווייתנים שולטים במודע ובאופן דינמי ברפרטואר הצלילים ומשתמשים בהם בדיאלוגים מובנים ובשעת אינטראקציה חברתית.
הממצא הזה פותח פרק חדש בהבנת התקשורת, הקוגניציה והקשרים החברתיים אצל יונקים ימיים, ואולי אף מספק הצצה לתהליכים דומים בין מינים רחוקים.
פיענוח מלא של "שפת הלווייתן" עדיין רחוק, אך האפשרות להכיר קומה חדשה במבנה הלשוני שלהם בהכרח תאתגר את תפיסותינו לגבי חיות, אינטליגנציה ותקשורת בעולם הטבע.
0 תגובות