מחקר חדש חושף תופעה מדאיגה: זיהום סביבתי הנובע משאריות קוקאין הנותרות במי שפכים שאינם מסוגלים לסנן מיקרו-כימיקלים מורכבים אינו נשאר רק בגבולות האדם - אלא משנה באופן ממשי את התנהגותם של בעלי חיים בטבע. צוות חוקרים בינלאומי מצא כי סלמונים צעירים שנחשפו לחומרי פירוק של קוקאין שינו את דפוסי התנועה שלהם, שחו למרחקים גדולים יותר והפגינו התנהגות חריגה.
המחקר, שפורסם בכתב העת Current Biology, נערך באגם וֶטֶרן בשוודיה וכלל מעקב אחר 105 סלמונים צעירים במשך שמונה שבועות. הדגים חולקו לשלוש קבוצות: קבוצה אחת קיבלה שתלי קוקאין בשחרור איטי, קבוצה שנייה נחשפה לבנזואילאקגונין - תוצר פירוק מרכזי של קוקאין המצוי במי שפכים - וקבוצת ביקורת שלא נחשפה כלל לחומרים.
בתחילת הניסוי כל הדגים חקרו את סביבתם, אך בעוד הדגים בקבוצת הביקורת התייצבו בהמשך וחזרו לטבעם הרגיל, הדגים שנחשפו לחומרים המשיכו לנוע באופן אינטנסיבי. במיוחד בלטה השפעת הבנזואילאקגונין: דגים שנחשפו אליו שחו עד פי 1.9 יותר בכל שבוע והתפזרו למרחקים של עד 12.3 קילומטרים נוספים בהשוואה לדגים שלא נחשפו. ההבדלים בהתנהגות הלכו והחריפו ככל שהניסוי התקדם.
אחד הממצאים המפתיעים ביותר היה כי דווקא תוצר הפירוק - ולא הקוקאין עצמו - הוא שהשפיע יותר על התנהגות הדגים. ממצא זה עשוי לשנות את האופן שבו רשויות מעריכות סיכונים סביבתיים, שכן בדיקות רבות מתמקדות בחומרים המקוריים ולא בתוצרי הפירוק שלהם, שלעיתים נפוצים יותר במים.
לדברי החוקרים, לשינוי בדפוסי התנועה יש השלכות רחבות: דגים שנעים למרחקים גדולים יותר עלולים לבזבז אנרגיה חיונית, להיחשף לטורפים או לפספס רמזים סביבתיים חשובים לנדידה. שינוי כזה עשוי להשפיע על שרשראות מזון ואף על מבנה האוכלוסיות במערכת האקולוגית.
לצד זאת, החוקרים מדגישים כי אין סיכון לציבור מצריכת דגים שנחשפו לשאריות אלו, שכן רמות החשיפה דומות לאלו שכבר קיימות במקווי מים מזוהמים, והחומרים מתפרקים עם הזמן. עם זאת, הם מזהירים כי מדובר בבעיה רחבה בהרבה מכפי שנהוג לחשוב.
"החריג כאן הוא לא הניסוי - אלא מה שכבר מתרחש במקורות המים שלנו," אמר אחד החוקרים, והוסיף כי יש צורך דחוף לבחון מחדש את השפעת זיהום הסמים על הסביבה הטבעית.
0 תגובות