לראשונה נמצא כי יצורים חסרי מוח ממשיכים לישון ולחלום בדרכם - ממש כמו בני אדם. מחקר חדש שפורסם ב־Nature Communications על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת בר־אילן מגלה כי גם מדוזות מהמין Cassiopea andromeda (הנקראת בעברית גם "קסיופיאה אילתית") ואנמוניות ים (Nematostella vectensis) מקדישות כשליש מהיממה לשינה, אף שאין להן מוח של ממש אלא רשת עצבים מפוזרת ברחבי גופן.
המדוזות שתועדו ישנות בערך שמונה שעות בלילה, נחות בצהריים, ועם זאת - אם אינן זוכות למנוחה מספקת, הן “משלימות שעות שינה” בהמשך. החוקרים זיהו כי השינה מפחיתה נזקי DNA המצטברים בתאי עצב במהלך פעילות יומית, וכי מחסור בשינה מגביר את אותם נזקים.
שינה בלי מוח - אך עם מנגנון ביולוגי דומה
המחקר, שנוהל על ידי ד״ר רפאל אגיון וד״ר אמיר הרדוף, התבסס על תצפיות במדוזות החיות באוקיינוס ובמעבדות מחקר באילת ובפלורידה. בעזרת מצלמות אינפרה־אדומות וטכניקות דימות מולקולריות, נמצא כי כאשר חשפו את היצורים לקרינה על־סגולה או למניעת שינה, נזקי ה־DNA גדלו - והחיות פנו לשינה ממושכת כדי לתקן את הפגיעה.
גילוי פורץ דרך: הסוד לראייה בת מאות שנים
מעבר לכך, החוקרים הזריקו למדוזות מלוטונין - ההורמון המווסת את מחזורי השינה גם אצל בני אדם - והמדוזות הגיבו בשינה ארוכה ועמוקה יותר. נראה כי גם במערכת עצבים פשוטה לחלוטין פועלים מנגנונים פיזיולוגיים דומים מאוד לאלה של היונקים.
מה המשמעות?
“זהו מסמר נוסף בארון הרעיון ששינה נצרכת כדי לווסת מוח מורכב,” אמרה פרופ׳ שריל ואן בוסקירק, גנטיקאית מאוניברסיטת קליפורניה, שלא השתתפה במחקר. לדבריה, “שינה מטרתה אולי בכלל לשמש כאמצעי לתיקון ולתחזוקת תאי עצב.”
המשמעות רחבה: אם גם יצורים חסרי מוח נזקקים לשינה כדי לשמר את תקינות תאי העצב שלהם, הרי שמטרת השינה אינה רק להפיג עייפות נפשית או לעבד חוויות, אלא בראש ובראשונה לשמור על יציבות ומחזור שיקום ברמת ה־DNA.
0 תגובות