מחקר מקיף בהובלת הפיזיולוג הדרום-אפריקאי פרופ’ טימותי נוקס ובשיתוף מומחי תזונה בולטים ובהם ג’ף וולק ודומיניק ד’אגוסטינו, בחן למעלה מ־160 מחקרים קודמים בתחום התזונה הספורטיבית. המסקנה: העייפות הנגרמת במהלך מאמץ גופני היא נובעת בעיקר מירידה בריכוז הסוכר בדם ולא מריקון מאגרי הגליקוגן בשרירים - היסוד שעליו נבנתה במשך עשרות שנים אסטרטגיית ה"Carbo-Loading".
בניגוד להנחיות המקובלות הממליצות על צריכת 60–90 גרם פחמימות לשעה במהלך ריצות או רכיבות ממושכות, החוקרים מצאו שמינון נמוך בהרבה - כ־10 עד 15 גרם לשעה - מספיק כדי לשמור על רמות סוכר תקינות ולשמר ביצועים גבוהים. כך נחשף כי "עייפות הסיום" של ספורטאי סבולת אינה תוצאה של חוסר אנרגיה בשריר, אלא מנגנון הגנה של המוח שמאותת להפחית מאמץ כאשר רמות הסוכר בדם יורדות לרמות מסוכנות.
עוד עולה מהסקירה כי צריכת פחמימות עודפת בזמן מאמץ עלולה דווקא לפגוע ביעילות המטבולית ולצמצם את יכולת הגוף לנצל שומן כמקור דלק מרכזי. לעומת זאת, ספורטאים המתורגלים לדיאטה דלת פחמימות מסוגלים להגיע לקצבי שריפת שומן מרשימים גם בעומסים גבוהים - ממצא הסותר תפיסות ותיקות על "גבול המעבר" שבין שריפת שומן לשימוש בפחמימות.
החוקרים מדגישים כי אין מדובר בקריאה להימנע מפחמימות, אלא בהכוונה לשימוש מושכל ומדויק יותר. לדבריהם, "האסטרטגיות התזונתיות למקסום ביצועים צריכות להתמקד בשמירה על מאגר הסוכר הקטן אך החיוני שבדם - ולא בהעמסת גליקוגן לקראת המאמץ."
אם ממצאיהם יאומצו, עשויה תורת התזונה הספורטיבית לשנות כיוון - ממדיניות של "העמסה" לפני תחרות, להתמקדות באיזון מתמשך ובצריכה מבוקרת של פחמימות בזמן אמת.
0 תגובות