בטוח שהיו כאלו אך נדרש ממני מאמץ רב מנת להאמין שאכן הייתי שם ילדה מאושרת ושמחה בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי, אולם כיוון שהיו אלו ימים ספורים בלבד לפני היום בו היינו אמורים לעלות לקברם לציון 5 שנים למותם, העדפתי לצייר את התמונות באור הבהיר ביותר שרק יכולתי להעלות בדמיוני ולראות אותם יחד עמי הורים צעירים ושמחים עם בתם השלישית, ואת עצמי משתקפת בשמחה הניבטת מעיניהם לומדת באמצעות השתקפות זו כי אני אהובה ורצויה, שמחה ומשמחת בנוכחותי ומעצם קיומי.
הימים חולפים במהירות והישר מהמסע המטלטל לאומן אני נשאבת במהירות לחיי השגרה, למשפחה, לחברים ולעבודה בקליניקה שלי, ומבינה לראשונה כמה הרבה אנשים מסביבי אינם שמחים. הם מחייכים, הם צוחקים, הם מאירים פנים לסביבתם, אולם רק כעת אני יכולה לחוש מתוך החוויה העוצמתית אותה עברתי בעצמי כי גם הם לא חוו חיים של נשמה השרויה בשמחה ומלאות, אלא יותר נכון חיים מתחת למעטה עדין של חיוך המכסה בקושי כשמיכה קצרה על מה שיש, והוא לא הרבה, ולעיתים אפילו ריק גדול הנמצא בנשמתם. כל כך רחוק מחוויה של שמחת הלב אמיתית, השופעת ופורצת ומדבקת כפי שאנו מדמיינים שמחה.
ומיד בשצף קצף המטורף של החיים מגיע חודש אדר ועמו אלפי מילים הזורמות אלי מכל עבר על מצוות השמחה, על הצורך להרבות בה, על החשיבות שבה ואני יודעת כמה כולם צודקים וחכמים ויודעים ורואים את הנולד ומתחילה להזכיר לעצמי ולהפנים לליבי - מה תעשה השמחה לנפש, אילו כוחות ריפוי עצומים גלומים בה, כמה חשוב להכניס את העצבות פנימה לתוך מעגל הרוקדים (כמו בתורה המהממת של רבי נחמן) עד שתדבק בשמחה ולא יהיו לה עוד את כוחות השחור שיש לה כשהיא עומדת מחוץ למעגל אלא תתערבב בכוח החיים העוצמתי ותהפוך חלק ממנו. אני יודעת כמה המילים הללו חכמות ועד כמה מי שמיישם זאת הלכה למעשה לא צריך כוסית וודקה או עראק על מנת שהשמחה הכמוסה והנעלמת המצויה בכל נשמה תפרוץ החוצה בשעטה לאוויר העולם; וכשזה קורה - אתה מביט בו, באיש השמח, כאילו נולד מחדש. רוח חיים באפו שלא היתה שם קודם, כל עוזה ועוצמתה של נשמתו פורצת החוצה בכח השמחה.
כשאתה רואה את השמחה הזו במעגלי הרוקדים בחתונות או בשמחות, גם בלי טיפה של אלכוהול, אתה יכול לראות את הנשמה היתרה שיש באדם, את מלוא הפוטנציאל שבו, את כל כולו פורץ שם החוצה – לא מכווץ, לא מפוחד, לא נמנע, לא נרתע. גוף ונפש חוברים יחד במלוא עוזם בזכות מעלת השמחה ומוציאים את כל ייחודיותה של הנשמה החוצה, עד שהיא חוברת לרעותה, ועוד אחת ועוד אחת, מעגלים שלמים של אנשים האוחזים זה בזה, יד שלובה ביד, נפש משלהבת נפש רעותה, והכל משתחרר החוצה לעולם. כל היופי שבאדם, כל הטוב שבו, כל האהבה שיש בו לעצמו ולאחר, בזכות אותה שמחה.
לו רק היינו יכולים כל יום, כל היום להיות שרויים בכזו שמחה, ודאי חיינו היו נראים שונים לחלוטין. אך כמאמר הקלישאה "לא כל יום פורים" ולא רק זאת אלא שלא כולנו נולדנו שמחים, ולא גדלנו כאנשים שמחים. פשוט חיינו את חיינו כשמפעם לפעם מגיעה התזכורת הזאת של חודש אדר או דברי רבי נחמן או הרב וולבה וחכמים רבים נוספים בזכות מעלת השמחה אך המילים לא העירו את ליבנו לחיים אחרים ולא טלטלו את נשמתנו מקפאונה כאילו אמרנו "אוקי, עוד ציטוט מרהיב לשמור על המקרר" ומיד חזרנו לרכבת ההרים הדוהרת של חיינו. איזה פספוס! כמה חבל!
לו רק הורים היו יודעים איזה כח יש בידם לעורר את מידת השמחה בילדם, ומה שמחה זו תעשה לאישיותו, לבטחונו העצמי, לדרך בה יהלך בעולם זה, ודאי היו ממהרים מיד לעשות זאת. הדרך היא פשוטה; כל שעליכם לעשות הוא לדעת שעיניכם היא המראה הקסומה בה דרכו הילד רואה את עצמו. כשאתם מביטים בו ואתם מחייכים, הוא יודע שהוא אהוב ונפלא ומקסים וחכם וליבו הקטן מתרחב בקרבו ומרשה לעצמו להוציא מעצמו עוד ועוד מהפוטנציאל הגלום בו. כשאתם צוחקים אליו ומושיטים לו ידיים אוהבות לחיבוק – הוא יודע בוודאות שהוא פלא. שאין עוד כמוהו בעולם. שהוא אהוב, שאתם שם בשבילו, נוסכים בו בטחון ורוגע, שקט ושלווה, סם האהבה נמסך בכל תא מתאי גופו ומשרה בו שמחה ובטחון.
ילד שמח הוא ילד בטוח בעצמו ולהפך. זהו ילד שקיבל מנות גדושות מכוחה העצום והמרפא של אהבת הורים לילדיהם. ילד עצוב הוא ילד שאין בו ודאות גמורה שהוא אהוב, שיש לו מקום בעולם הזה, שהוא יכול לתת אמון ולבטוח, ולילד כזה קשה יותר לפתח בטחון וערך עצמי. ילד עצוב יהיה ילד מכונס יותר בעצמו, ואולי גם יגדל להיות בוגר עצוב למרות שילמד במהלך החיים היכן שמורות כל המסיכות היפות והמושלמות שיכסו על עצבות זו.
ויש גם את אלו שאמנם לא גילו דרך עיניהם של הוריהם את גדולתם, ייחודיותם ומקומם בעולם, אך למדו במהלך השנים את אמנות האמונה, ובזכותה הגיעו לדרגה גבוהה כל כך של שמחה. כי מי הוא האיש או האשה שגילו יום אחד איזה אבא מדהים יש לו בשמים ולא ישמח ויגל ליבו? מי שזכה לחוות תפילה, אפילו את ברכת "מודה אני" בבוקר, בשמחה גדולה הבוקעת מהנשמה על כך שיש לי כזה אבא מדהים המדריך אותי בעולמו, עושה הכל לטובתי, שמח בשמחתי, חי כל רגע ורגע בהודיה גדולה על הכל. ממש הכל.
גם הדברים הקשים שאנו עוברים בחיינו, שהם חלק מאותו מסע של תיקון הנשמות שלמענו הגענו לכאן, מסע שאינו תמיד ברור, נהיר ומובן, מסע שלעיתים יש בו יותר משבע נפילות שיש לצדיק אך אתה יודע כי בתוך כל הדינים נמצאת הנקודה המתוקה של החסד, זו השמחה העצומה של ההסתרה שבתוך ההסתרה; הידיעה של רבי נחמן המצווה עלינו לחיות בשמחה גדולה תמיד, כי הוא יודע שגם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך, גם שם נמצא השם יתברך ברוב חסדו ואהבתו.
מצוות השמחה עצומה; הנפש משתחררת מהכבלים הקושרים אותה לתהומות, היא נפתחת ומשחררת את כל הטוב שבה כולל הסמוי והנסתר שלא בא לידי ביטוי כשהיא בעצבות, יש לה יכולת גבוהה יותר לראות את האחר ולהיות בשבילו ועבורו, החיים מקבלים פרופורציות שונות ודברים שנראו קודם גדולים ומעכבים הופכים לטפלים ולא ראויים לביטול זמן, והאפשרות שלנו לחיות בזרימה מתמדת ללא תקיעויות עכבות ומניעות גדלה והולכת.
הכל באיזון. הכל במידה, אבל קדימה לדרך. לעולם לא מאוחר לשנות תפיסות עולם, הרגלים, אמונות, דרכי חשיבה ודרכי התנהלות. אם כבר הסכמנו שההלכה היא האופן בו אנו מהלכים בעולם, וההלכה מבקשת מאיתנו לגלות את מידת השמחה שבנו ולהוציאה החוצה – זה הזמן בדיוק להתחיל. והשנה ניתן לנו זמן כפול לעבודת הנשמה החשובה הזאת כי יש לנו גם את אדר ב' – שמחה כפולה ומכופלת. אז כן, כאן ועכשיו אני אומרת לעצמי ולכם: מוכרחים להיות שמח! אין שום ברירה אחרת. תשמחו במנת חלקכם, תשמחו במי שאתם, תשמחו בילדים שלכם, תשמחו בהורים שלכם, תשמחו ביופי שבטבע, תשמחו במקרר המלא שלכם, העיקר שתהיו בטוב ובשמחה!
וכמו שאהרון רזאל הנפלא מצטט בשירו: " שאלו פעם את הרב שך למה אומרים שלא עשני גוי ולא אומרים שעשני יהודי. ענה הרב ואמר: הקדוש ברוך הוא עושה שלא תהיה גוי אתה עושה שתהיה יהודי!" אז אם אין לכם בדיוק הרגע במה לשמוח – כפי שרבי נחמן אומר פשוט תשמחו בכך שאתם יהודים! ("העיקר בעבודת ה', בפרט להרחוקים הבאים להתקרב להשי"ת, שיתגברו בכל עוז להיות בשמחה תמיד. ועל ידי זה זוכין גם כן לבחינת קדושת הברית שעיקרו על ידי שמחה. כי יאמר בלבו: אף על פי שאני רחוק כל כך מהשם יתברך, אף על פי כן, אני מזרע ישראל ולא עשני גוי; ואני זוכה בכל יום לקיים כמה מצוות, ציצית ותפילין; וכמה דיבורים קדושים בתפלה ובתורה שאני זוכה לומר בכל יום ויום; ואדרבא, זהו עיקר שמחתי, שמרוחק כמוני יזכה גם כן לטוב כזה! מתוך ליקוטי עצות המשולש, ע"פ ליקוה"ל הלכות פריה ורביה).
ואסיים במילים הנפלאות של רזאל מאותו שיר ממש;
"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר
פתאום הרגשנו את האור שבתורה
כי הקדוש ברוך הוא נתן לנו את האמונה
ואתה עושה שתהיה בשמחה".
תרי וינברג MA ייעוץ פסיכולוגי אישי, זוגי ומשפחתי teresa.weinberg@gmail.com‏
]]>
