אחד הנושאים הכואבים שהכי לא מדוברים במגזר החרדי, הוא המועקות החברתיות, הבדידות האישית והמצוקות הרגשיות והחמורות שנולדות ומתפתחות - בעיקר בקרב נערים צעירים ומתבגרים אך לא רק, תופעות שמובילות למרבה הצער במקרים קיצוניים גם לאסונות ולאובדן חיי אדם.
אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש יודעים להצביע על מגמה הולכת ומחמירה שלצערנו קורמת עור וגידים ומובילה מתלבטים ומתמודדים רבם אל הקצה, לרגשות קיצוניים, תחושות ייאוש כבדות ולמעשי אובדנות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מבלי להיכנס לפרטים, בשנה האחרונה - אנשי המקצוע וגורמי רווחה בריכוזים החרדים נחשפו למקרים קשים מאוד וטרגדיות, בחלק גדול מהמקרים היה כבר מאוחר מלתת סיוע ולעזור.
המועקות האלו שלצערנו הגדול גובות מחירים כבדים - נוצרות באמצעות רגשות. תחושות פנימיות עמוקות של תסכול גובר, חוסר סיפוק, בדידות, מצוקה רגשית עמוקה או חברתית היוצרים מחסור גובר בתשומת לב ראויה.
החוקרים מסבירים שמצוקות ומועקות ברמות גבוהות יוצרות כאב נפשי שהאדם עשוי בהרבה מקרים שלא לשתף את סביבתו על כך וממילא הרצון שלו לקטוע או לסיים את אותו כאב מוביל אותו למחשבות או מעשים טרגיים שגובים מחירים כבדים.
חשוב לומר שאין מדובר על רגשות פשוטים כמו עצבות, אכזבה, עלבון או פאניקה - אלו רגשות שכל אדם בריא חווה אותן כמו שמחה, סיפוק, אושר ונחת, מדובר בתחושות המחלחלות הרבה יותר עמוק לתוך אישיותו של האדם.
שמעון אפללו, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט, המכהן כיועץ מקצועי ביחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות, מיטיב להגדיר בשיחה עם 'כיכר השבת': "חשוב להדגיש כי ניתן למנוע אסונות ברוב גדול של המקרים, ולכן השיח כאן כל-כך חשוב על מנת לתת את הלב והדעת לתופעה כל כך קשה. בסופו של דבר, בדידות, היא הגורם המשמעותי הקשור לכאב הנפשי האמור לעיל, ולכן תפקידנו כבני אנוש, כקהילה, כשומרי תורה ומצוות לתת את הלב ולהתבונן סביבנו ולהיות כאדריכלי נוף הדואגים לאוויר ואווירה למי שזקוק לכך".
"גם אדם שומר תורה ומצוות", הוא מסביר, "עלול להגיע למצב שבו הוא אינו רוצה לחיות – לא מתוך כפירה, אלא מתוך כאב נפשי שאינו נותן לו מרגוע. גם אדם מאמין יכול להיקלע לחוויה של ייאוש עמוק, שמבפנים נדמית כבלתי הפיכה. חשוב להבין: אובדנות אינה שאלה של אמונה אלא של מצוקה נפשית, ולעיתים דווקא תחושת כישלון רוחני מעמיקה את הסבל ומקשה על פנייה לעזרה, בנוסף, דיכאון, במיוחד כאשר אינו מטופל, עלול לשבש את יכולת ההרגשה, החשיבה והשיפוט ואז מערכת הערכים הפנימית כמו אמונה עשויה שלא לסייע".
אלחנן ספטנר, גם הוא עובד סוציאלי מוסמך בעל הכשרה קלינית, המתמחה בטיפול בילדים, נוער והדרכת הורים, מרחיב: "המקרים הללו הם תוצאה של הצטברות אירועים קטנים שמובילים לייאוש, חוסר תקווה ואובדן עניין בחיים. זה יכול להתחיל מטראומה כמו אובדן של אדם קרוב, חרם חברתי, גירושין במשפחה, מעבר דירה או מוסד לימודים או כל אירוע קשה אחר. הסימנים הנפוצים כוללים חוסר עניין, ירידה בתיאבון, התרחקות מחברה, עבודה ולימודים, ולעיתים גם הסתגרות".
שמעון אפללו גם מסביר על התופעות הנפשיות שעשויות להוביל למצבי קיצון כמו מועקות נפשיות. "דיכאון הוא מהמצבים הנפשיים השכיחים והמשמעותיים ביותר, ולעיתים גם המסוכנים ביותר הקשורים לתופעה הטראגית. הוא מתבטא בירידה עמוקה ומתמשכת במצב הרוח, באובדן עניין והנאה בדברים שבעבר גרמו להנאה, עייפות משמעותית, הפרעות בשינה ואכילה, קשיים בריכוז ותחושת חוסר ערך. דיכאון משפיע לא רק על המצב הרגשי אלא גם על תפקוד קוגניטיבי, גופני וחברתי.
"במצבים חמורים יותר, הדיכאון עלול להתאפיין בתחושות ייאוש, חוסר תקווה או מחשבות קיצוניות. אלו אינם סימני חולשה – אלא תסמינים של מצב רפואי ורגשי שמצריך טיפול. יש חשיבות רבה בזיהוי מוקדם של התסמינים ובפנייה לעזרה מקצועית".
חשוב להדגיש: לא כל מי שמתמודד עם דיכאון זה אומר שהוא אובדני, אבל מי שיש לו מחשבות על כך, סביר להניח שהוא מתמודד גם עם דיכאון, זאת הסיבה שממש חשוב לטפל בדיכאון וקשיים רגשיים.
האם ניתן לזהות סימנים מקדימים המובילים למציאות הקשה והכואבת על סף פגיעה?
שמעון אפללו: "מיתוס נוסף שכדאי לא להאמין לו - 'התאבדות מתרחשת פתאום וללא סימני אזהרה', זה לא ממש נכון, היות ולרוב לפני שנעשים מעשים, אנשים מביעים בדרכים שונות את כוונתם. למשל ילכו לרופא המשפחה ויתלוננו על כאבים פסיכוסומטיים, אצל בני נוער הם יפסיקו ללכת למסגרת הלימודים. על כן חשוב ללמוד ולהכיר את גורמי הסיכון וסימני האזהרה הקשורים לפגיעה עצמית. הכרות מוקדמות עם סימני האזהרה יחד עם נכונות להקשיב להם, עשויות לסייע במניעת האסון הבא.
"יתירה מזו, מרבית מהאנשים אינם משוכנעים ברצונם לעשות צעד של אובדנות וחשים בלבול עד הרגע האחרון, הם נעים בין הרצון לסיים את הכאב לבין הרצון לחיות, אך מתקשים לראות תקווה בתוך הערפל של הכאב הנפשי והבדידות הבלתי נסבלת, לכן אם אתם חושדים כי אדם שאתם אוהבים או מכירים חושב להתאבד, חשוב שתהיו אקטיביים ותיגשו לעזור לו/ה ולשוחח עמו, אינכם צריכים להיות אנשי מקצוע בשביל השיח הזה, די בלב בגדול והטוב שלכם, זכרו אין המטרה שתהפכו להיות מטפלים, המטרה היא לזהות, לשאול ולהפנות לסיוע נפשי מקצועי. התערבות מוצלחת שנובעת מתחושת הערבות הדדית שלנו כיהודים לצד טיפול ותמיכה רגשית יכולות לסייע לאדם לקבל עזרה מקצועית ולחזק בתוכו את התקווה בחיים".
אלחנן ספטנר: "אמצעי הזיהוי המרכזי הוא שבדרך כלל נשמע אמירות על רצון להפסיק את הסבל או לסיים את הקושי בדרך קצרה. התחושה היא של הסתכלות על המציאות למנהרה צרה וחשוכה, ללא תקווה לאור בקצה".
"בנוסף", מדגיש אלחנן, "לסביבה הקרובה יש תפקיד חשוב במניעה של החמרה במצב ובסיוע, כי יש להם גם הקשר הקרוב והמשמעותי עם האדם הסובל וגם יש להם את הכוח והיכולת לפנות לגורם מקצועי שייעץ כיצד לפעול.
"כאשר יש חשש שאדם בסביבתנו עלול לפגוע בעצמו, חשוב לשאול אותו ישירות – האם יש לך מחשבות אובדניות? האם יש לך תוכנית, או שמדובר רק במחשבות? אין לחשוש מלשאול, כי לרוב הוא כבר חשב על כך בעצמו".
האם יש עצות והמלצות כיצד לפעול כדי למנוע אירועים מצערים נוספים? וגם, מה הטיפים לחיים מאושרים יותר בתקופה כל כך סוערת, פוגענית ומלאת אתגרים בפרט עבור הצעירים?
אלחנן ספטנר: "כדי לחיות חיים מספקים ומאושרים, מומלץ לעשות דברים שממלאים אותנו, לקחת הפסקות מהשגרה, ולשתף רגשות עם חבר או בן משפחה קרוב. אם זה לא מספיק – חשוב לפנות לאיש מקצוע שיכול לעזור ולתת כלים. נכון, זה לא תמיד זול, אבל החיים שלנו שווים הכול".
אלחנן מסכם: "תזכרו לאהוב את עצמכם, גם עם החוזקות וגם עם החולשות".
שמעון אפללו מרחיב ומדגיש: "המסע הנפשי של האדם – ובמיוחד בגיל ההתבגרות ובתחילת הבגרות – הוא מסע של גיבוש זהות, חיפוש משמעות ויצירת תחושת עצמי מגובשת ובעלת ערך. בתקופה זו, הנפש לעיתים חווה כאב של קונפליקטים פנימיים, רגשות לא מעובדים, או תחושות של נתק – פנימי וחברתי.
"לחברה כולה – ובעיקר למבוגרים משמעותיים בחיי צעירים – יש תפקיד מהותי: לא להיבהל מהכאב, אלא לשהות לצדו, לא למהר "להחזיר למסלול", אלא לאפשר תנועה פנימית אמיתית. החוסן הנפשי לא נבנה מהעדר קושי – אלא מהאפשרות לפגוש את הקושי ביחד.
"אם שומעים מאדם אמירות של ייאוש או אמירות עם תוכן אובדני, חשוב מאוד לגשת לאדם ולשוחח עמו ולשאול אותו באופן ישיר האם יש לו מחשבות קשות כאלו. שיח רגיש ואחראי על הנושא בארבע עיניים ובסביבה נוחה הוא בטוח גם עם אנשים המשתייכים לקבוצות סיכון.
"בנוסף, שיח חופשי מקשיב וחומל, יכול לאפשר מחשבה על חלופות למצב, התבוננות מזווית אחרת וקבלת עזרה, ובפשטות, לשוחח בצורה אחראית עם מי שזקוק לכך זה פשוט הצלת חיים!
"צריך לעשות זאת, בפשטות. באהבה ובנינוחות לא בחקירה אלא באמפתיה ובאכפתיות: 'שמתי לב שאתה עובר משהו. אני פה בשבילך. בא נשב יחד לשוחח', זה מסר שעשוי להוריד חומות. אל תבהלו אם לא תחושו שיתוף פעולה, תמשיכו אל תרפו, בעדינות כמובן".
שמעון מסכם: "אחד הדברים החשובים ביותר הוא החיזור אחר האדם האובדני, לא להרים ידיים ולהתייאש, לגייס את מי שאפשר על מנת לסייע ברגישות ובנחישות, האדם האובדני זקוק מאוד לחיזור הזה, לסייע לו לגשת לטיפול, לקבוע עבורו את התור למרפאה, ללכת עמו בפעמים הראשונות, החיזור הזה מציל חיים!".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
המסר הכי עמוק, אולי, הוא זה: גם כשנדמה שאין מוצא – יש מקום בנפש, ויש מישהו שיכול וראוי לשאת איתך את הכאב!
שמעון אפללו, הינו עובד סוציאלי קליני, המטפל במבוגרים ומתבגרים בהתמודדות עם דיכאון, הפרעות נפש, התנהגויות כפייתיות, חרדות וקשיים במיומנויות חברתיות. יועץ מקצועי ביחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות.
אלחנן ספטנר הינו עובד סוציאלי מוסמך בעל הכשרה קלינית, המתמחה בטיפול בילדים, נוער והדרכת הורים. והתמודדות עם דיכאון, הפרעות מצב רוח, חרדה, התנהגויות כפייתיות, יחסי הורים-ילדים וטיפול בפגיעות.
0 תגובות