בתרבות שמקדשת "ריבוי כישורים", שבה קורות חיים מתהדרים ביכולות מגוונות — מהשקעות ועד תכנות, ממוזיקה ועד ניהול מוצר — צומחת תפיסה הפוכה, כמעט מהפכנית: חוק סימלר. העיקרון, שמיוחס לדומיניק סימלר (Dominic Simler) ולאחרים בעולם החשיבה הכלכלית, טוען:
“הכסף הגדול לא מגיע מהיכולת לעשות הרבה דברים — אלא מהיכולת להיות הטוב ביותר בדבר אחד.”
המשמעות ברורה: מי שמגיע לרמות הגבוהות ביותר של מומחיות בתחום אחד — נהנה מיתרון שאין לאחרים, משוק ייחודי, ומיכולת לתמחר את עצמו גבוה. לעומת זאת, מי שמפוזר — לא בונה לעצמו ערך בר-קיימא.
עקרון זה מוכר גם ככלל ה-Superstar Effect, שהוזכר בכלכלה על ידי שרווין רוז (Sherwin Rosen) בשנות ה־80: בשווקים מבוססי כישרון, המובילים שבחברה גורפים את רוב ההכנסות. שחקן טניס מדורג ראשון, למשל, ירוויח פי עשרות ממי שבמקום ה־100 — לא כי הוא פי עשרה טוב, אלא כי הוא מספר אחד.
היסטורית, ניתן לראות את חוק סימלר בדמויות כמו תומאס אדיסון, שהתמקד בחדשנות טכנולוגית בלבד והגיע בה להישגים בדמותם של יותר מ־1,000 פטנטים; או מארק צוקרברג, שהתמסר כמעט בלעדית לבניית פלטפורמה חברתית אחת — פייסבוק שהפכה אותו להיות מעשירי העולם. אפילו סטיב ג'ובס נודע ביכולת לזקק את מאמצי אפל למספר מצומצם של מוצרים שהוא שלט בהם עד רמת הבורג.
אבל לא רק בתחום הייטק. גם ברפואה, עורך דין או טבח – מומחיות עמוקה בתחום צר היא מפתח לביקוש גבוה, לתמחור ייחודי ולמיתוג אישי ברור.
ומה לגבי היהדות?
אך כמו במקרה של רעיונות רבים אחרים, גם פה חז"ל הקדימו את הכלכלנים וההרעיון של התמקצעות, או פיתוח מצוינות ממוקדת, מופיע במקורות רבים. אחד הביטויים לכך נמצא בספרא (פרשת מצורע, פרשת זבים ה, סוף פרק ז) בפתגם הנודע אותו אמר רבי עקיבא: "תפסת מרובה – לא תפסת". כלומר, מי שתופס הרבה – לבסוף אינו תופס דבר. זו הזהרה מפיזור יתר המעודדת התמקדות.
גם מהרמב"ם, בהלכות תלמוד תורה (ג יג), ניתן לראות את ערך ההתמדה: "אין אדם לומד רוב תלמודו אלא בלילה", כלומר — הצלחה בלימוד באה מהתמדה והתמקדות שבדרך כלל מספק הלילה השקט. ואף מעניין לציין כי מסופר על הרמב"ם עצמו שאמר "מימי לא נצחני אדם אלא בעל מלאכה אחת" כשכוונתו על הראב"ד שהיה עוסק רק בתורה ולא במלאכה ואילו הוא עצמו נאלץ לשמש גם כרופא, ודבר זה הביא להראב"ד בהשגותיו 'לנצח' את הרמב"ם (שו"ת חוות יאיר סי' מג).
עוד מקור לכך מופיע בפירושו של רש"י (ויקרא כו ג) – "אם בחוקותי תלכו": רש"י מסביר שמדובר על "שתהיו עמלים בתורה". עמילות — כלומר שקידה והתמדה בתחום אחד — היא הבסיס לקיום מוצלח.
גם בחסידות מדברים על העבודה "בנקודה", על כך שלכל יהודי יש "שליחות ייחודית" שעליו לגלות ולממש. זהו שורש נוסף של חוק סימלר — לא לפזר כוחות, אלא לחפור לעומק בזהותך ובכישוריך.
מה זה אומר בפועל?
החוק אינו טוען שריבוי כישורים רע, אלא שבלב הקריירה שלך צריך להיות עמוד שדרה ברור. אתה יכול לדעת גם לבשל וגם לעצב, אבל אחד מהם צריך להיות התחום שבו אתה נחשב יוצא דופן — כי לשם זורמים המשאבים, השם, והביקוש.
אז כיצד ניתן ליישם? טיפים למימושו של חוק סימלר
- שאל את עצמך: במה אני טוב פי 10 מהממוצע?
- קבל החלטה מודעת: במה אני מוכן להתמחות לאורך זמן?
- בנה לעצמך שם בתחום — כתיבה, הרצאות, מיתוג אישי.
- אל תתפזר – זכור שדיוק מביא ערך, פיזור מביא בלבול.
חוק סימלר הוא קריאת כיוון לאלו שמרגישים מוצפים באפשרויות. בעידן שבו כולם יודעים לעשות קצת מהכל — דווקא מי שיודע לעשות משהו אחד ממש טוב, הוא זה שמושך את ההזדמנויות הגדולות. ומי יודע? אולי אותו תחום צר יהפוך גם לשליחות עמוקה.
0 תגובות