האמונה הרווחת לפיה שמירה על משקל גוף תלויה בעיקר בכוח רצון - נמצאת כעת תחת מתקפה מדעית. צוות חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן, בראשות פרופ’ כריסטופר קלמסן והדוקטורנט ולדמר ברימנס אינגמן יוהנסן, טוענים כי מרבית האנשים אינם מסוגלים לשמור על ירידה במשקל לאורך זמן בשל כוחות ביולוגיים עמוקים, שמטרתם להשיב את הגוף לנקודת האיזון המקורית שלו.
במאמר שפורסם בכתב העת Cell, מציגים החוקרים את רעיון "זיכרון ההשמנה" - מנגנון ביולוגי שבו הגוף מתנגד לירידה במשקל על ידי הגברת תחושת הרעב והפחתת הוצאת האנרגיה. ״ירידה במשקל איננה עניין של כוח רצון,״ הסביר יוהנסן. ״חשוב להכיר במנגנונים הפיזיולוגיים רבי העוצמה שמגיבים לסביבה שלנו ומכוונים את ההתנהגות.”
לפי החוקרים, תופעה זו נובעת מהסתגלות אבולוציונית עתיקה: בעבר, ירידה במאגרי שומן אותתה על סכנת רעב, ולכן הגוף פיתח מערכת שמטרתה למנוע “רעב מתמשך”. כך, גם לאחר דיאטה מוצלחת, הגוף נוטה להשיב את המשקל שאבד - לעיתים בדיוק מרשים.
פרופ’ קלמסן מציין כי “כל אחד יכול לרדת במשקל אם מכניסים אותו לסביבה מגבילה, אבל קשה מאוד לצפות מאנשים להישאר במאזן אנרגיה שלילי בעולם החופשי, כשגופם שולח אותות חזקים המורים להם לאכול.”
ארגון הבריאות העולמי (WHO) מגדיר כיום את ההשמנה כמחלה כרונית החוזרת על עצמה, אשר תרמה בשנת 2021 לכ-3.7 מיליון מקרי מוות ממחלות לא מידבקות, בהן מחלות לב, סוכרת וסוגי סרטן שונים.
החוקרים מדגישים כי שינוי משמעותי לא יגיע רק מדיאטות או מהגברת הפעילות הגופנית, אלא ממדיניות ציבורית כוללת: יצירת סביבות עירוניות שמעודדות הליכה ורכיבה על אופניים, הפחתת זמינות מזון מעובד והנגשת מזון מזין. לצד זאת, טיפולים תרופתיים מתקדמים עשויים לסייע “לאפס” את מנגנון המשקל הביולוגי.
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Nature חיזק את התיאוריה הזו, כשמצא שתאי שומן שומרים על “זיכרון אפיגנטי” של מצב ההשמנה גם לאחר ירידה במשקל - מה שמסביר מדוע הגוף נוטה להשיב במהירות את שאבד. “אם נבין היכן הזיכרון הזה נמצא וכיצד הוא פועל,” מסכם קלמסן, “נוכל לפתח דרכים יעילות להתערב ולשנות את מאזן המשקל לטווח ארוך.”
0 תגובות