פרק שביעי: אמסטרדם, שנת תפ"ד (1624). בוקר חג השבועות. הקהל שנכנס לבית הכנסת של קהילת "בית יעקב" לא ידע שהוא עומד לראות משהו שלא ראה כמותו.
על הבמה הוצג מחזה. לא סתם מחזה, מחזה הלכתי-פיוטי בשם "דיאלוגוס דוס מונטס" - ויכוח ההרים. מי כתב אותו? שני אנשים שאנחנו כבר מכירים מהפרקים הקודמים. האחד, רעואל ישורון. זוכרים אותו? הוא פאולו דה פינה, האיש שהיה בדרכו להיסמך ככומר קתולי בוותיקן עד שד"ר אליהו מונטלטו עצר אותו בדרך ושכנע אותו לחזור ליהדות. השני, חכם שאול לוי מורטירה, רבה הראשי של הקהילה, תלמידו של מונטלטו.
הקהל שישב באולם היה מיוחד במינו. רובם יהודים שברחו מספרד ומפורטוגל - אנוסים לשעבר שזה עתה חזרו ליהדות בגלוי. אנשים שידעו מה זה לחיות בפחד. שקרוביהם עדיין נותרו מאחור תחת אימת האינקוויזיציה. שכל חייהם הכירו את מושג "שבעת ההרים" - לא מהמדרש, אלא מהדרשות הנוצריות שנאלצו לשבת בהן בספרד.
- היהודי האנוס שקיבל פטור מהאפיפיור לעבוד בשבת והיתר להתפלל במנין
- הרופא היהודי שפיצח את רפואת הנפש והחולה שהאמין שהוא עשוי מזכוכית
- גופת הרופא שחונטה כדי להביאה לקבר ישראל וציור הקבר שעורר הדים
- "ההתעקשות להישאר נוצרים כלפי חוץ - חולשת אופי או אופורטוניזם" | המאבק באנוסים
- החכם שנעמד לצדו של הרופא שלעג לקבלה וחטף מכתב מחאה חריף
- המחלוקת הסוערת שאילצה את ראש החכמים בצפת להימלט על נפשו
מה זה בכלל ויכוח ההרים?
כולנו מכירים את המדרש המפורסם בגמרא (מגילה כ"ט, סוטה ה'), הר תבור והר כרמל רבו ביניהם על מי מהם תינתן התורה, עד שהקב"ה בחר בהר סיני בגלל ענוותנותו. אבל במחזה שכתבו מורטירה וישורון עלו על הבמה לא שניים ולא שלושה - אלא שבעה הרים. סיני, ציון, הור ההר, נבו, גריזים, כרמל והר הזיתים. כל אחד עלה לדוכן ונשא דרשה שלמה מדוע לו מגיע הכתר. המלך יהושפט ישב בדין ובסוף פסק פסק דין מפתיע.
אבל רגע. מאיפה בכלל הגיע הרעיון של שבעה הרים? הרי בדרך כלל מוזכרים רק תבור, כרמל וסיני. התשובה לוקחת אותנו למסע היסטורי מרתק.
שורשי שבעת הרים
המקור הקדום ביותר הוא בספרות החיצונית של ימי בית שני - ספר חנוך, שם מתוארים שבעה הרים שנחצבו לפני בריאת העולם, כשהאמצעי שבהם הוא כסא הכבוד. אחר כך חדר המושג לפיוטים קדומים לשבועות שנמצאו בגניזה הקהירית, שם הפייטן מונה במפורש שבעה הרים: תבור, כרמל, לבנון, שריון, שניר, חרמון וסיני, ומסביר את חיסרונו של כל אחד מול ענוותנותו של סיני. תרגום יונתן (שמות ל"ב) אומר שמשה רבנו התחנן לקב"ה שלא יהרוג את ישראל "בין ההרים תבור וחרמון ושריון וסיני". והרא"ש על התורה מונה את "שבעת ההרים סביבות ארץ ישראל" כחלק ממערכת שביעיות - שבע ארצות, שבע שמיים, שבע מדות.
פסק הדין המפתיע
מה פסק המלך יהושפט בסוף? בהסתמך על ילקוט שמעוני (ישעיהו רמז תרצ"א), הלשון שם היא: סיני אכן מקבל את הכתר כעת אך באחרית הימים יעביר אותו להר ציון. ולעתיד לבוא הקב"ה יביא את סיני, תבור וכרמל יחד, ויבנה את בית המקדש על גבי כולם.
כאן מגיעה הגאונות האמיתית של המחזה. צריך להבין מה חש הקהל כשראה שבעה הרים עולים לבמה. האנוסים לשעבר שישבו באולם הכירו את מושג "שבעת ההרים" היטב - הם שמעו עליו בדרשות הכנסייה בספרד, שם שימש המוטיב הזה ככלי תעמולתי נגד היהדות. שבע הגבעות של רומא. חזון יוחנן. נשק אפוקליפטי.
לדברי הרב מרדכי יעקובוביץ, חוקר תורני ומטפל רגשי החוקר את הגותו של מורטירה, מורטירה וישורון לקחו את המוטיב הזה והפכו אותו. במקום "הר אחד שדורס ומוחק את כל השאר", הם הציגו מודל יהודי של מכילות. התשובה הנוצרית לשאלת "מי האמת?" היא תמיד: רק אנחנו. התשובה היהודית שמורטירה וישורון הציגו על הבמה היא אחרת לגמרי: לעתיד לבוא יש מקום לכולם.
אבל המחזה עשה עוד משהו ופה הספין הפנימי. הקהילה החדשה באמסטרדם הייתה רחוקה מלהיות שלמה עם עצמה. מאבקים בין מקובלים לרציונליסטים. מתחים בין תלמידי חכמים לבעלי הבתים שניהלו את הקהילה. קרעים עמוקים סביב שאלת הזהות - מי אנחנו, אנוסים לשעבר שרק עכשיו חוזרים? ריב ההרים שעל הבמה היה בעצם שיקוף של ריב הקולות בתוך הקהילה עצמה. כל הר ייצג פלג, תפיסת עולם או מעמד אחר שדרש את הבכורה.
ומה פסק הדין אומר לקהל? שמי שצריך לעמוד מעל כולם הוא הר סיני, כלומר, התורה עצמה. ומדוע? משום שרק התורה האמיתית לא משתיקה קולות אחרים, אלא עושה מקום לכולם. היא מקבלת את שלל הגוונים, נותנת לכל "הר" - ולכל פלג בקהילה את כבודו הראוי, ומאחדת את כל החלקים הניצים לבניין משותף אחד.
זה היה המסר לקהילה השסועה: אפשר להיות שונים, אפשר לבוא ממקומות שונים - התורה מחזיקה את כולם.
ויכוח ההרים - מדרש שנכתב לפני אלפיים שנה, פיוט מהגניזה הקהירית - שבעת ההרים, כולם נפגשו בוקר אחד של חג השבועות על במה קטנה באמסטרדם. ומי שישב בקהל הפנים וקיבל, ומידע זה עזר לו לשוב בתשובה לאביו שבשמים.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות