כמה שבועות לפני פטירת הבעל שם טוב, נעשה הבעל שם טוב חולה במחלת קיבה אנושה, אמנם לא נפל למשכב אלא רק נחלשקולו. ושיער הבעל שם טוב שיפטר ביום הראשון של חג השבועות. כך היה יושב בחדרו, ולא הניח שיכנס אליו שום אדם. מחמת חולשתו, שנצרך לקרוא למשרתו, לא היה בו כוח, ולכן תלו פעמון בחדר הגדול וחוט נמשך אליו לחדר הקטן שלו. וכשרצה הבעל שם טוב לקרוא למשרת - היה מושך בחוט, ובכך היה נשמע הפעמון.
ככה ישב לבדו, ואנשיו צעקו והתפללו כל הזמן, ובפרט רבי גרשון מהאראדענקא נתעצם מאד בתפילות ומקוואות. אולם, הבעל שם טוב ידע כי הגיעה שעתו לעבור לעולם הנצח, ואמר: "לחנם הם מרעישים, לשעבר הייתי יכול להתפלל אבל היום אינו הזמן לכך, והמשפט שלי לא יהיה לפני שום בית דין ומלאך, אלא לפני השם יתברך שמו".
באותם ימים, בא רופא גדול למעז'יבוז', וה'עולם' רצו שהבעל שם טוב ייבדק אצלו כדי שאולי ימציא לו רפואה. לצורך כך שלחו את רבי דוד, הרב של אוסטרהא, שהיה חשוב מאוד לבעל שם טוב, שישדל את הבעל שם טוב להיבדק אצל הרופא. וכשאמר זאת רבי דוד לבעל שם טוב ,ענה לו: '"דוד, גם אתה טועה בכך, שאתה מחזיק אותי כאחד האדם. מה לי ולרופא".
באותם ימים, רבי לייב קעסלער בא אל הבעל שם טוב. בהיותו שם, הבעל שם טוב גילה על עצמו שהולך בוודאי ימות. כששמע זאת רבי לייב, היה מוכן למסור את עצמו תמורת הבעל שם טוב, ולמות במקומו, ואמר: 'ראש תחת ראש ועיניים תחת עיניים...' כלומר, תילקח ממנו החיות שבאברים במקום מהבעל שם טוב.אבל הבעל שם טוב לא רצה זאת, ונימק את דבריו: 'יחזירו לי מה שנטלו ממני זה ערך שנה? ולא רצה לחיות כי למה לו חיים כאלו'.
הגיע ליל חג השבועות ונאספו מקורביו של הבעל שם טוב להיות ערים בלילה לתקון ליל חג השבועות שייסד האריז"ל. דיבר הבעל שם טוב לפניהם בדברי תורה, על ענין הסדר של תיקון ליל שבועות, ועניין מתן תורה.
באשמורת הבוקר שלח הבעל שם טוב להודיע לאנשי סגולתו שיתאספו כולם כי הוא נוטה למות. וציווה לרבי לייב קעסלער ועוד איש אחד שיתעסקו בקבורתו. ומכיון שהם היו מאנשי חברה קדישא הוא לימד אותם על גופו, "על כל אבר הראה להם סימנים איך נפשו כולה נשאלת ונפטרת מאבר זה, ואחר כך מאבר אחר, כדי שידעו לזהות את סדר יציאת הנשמה מגופו של חולה".
אז ציווה הבעל שם טוב שיכניסו מניין אנשים להתפלל עמו, ובקש שיתנו לו את הסידור כדי להתייחד עוד קצת לבד עם קונו. ואמר הבעל שם טוב: "אתעכב עוד מעט עם השם יתברך".
לאחר התפילה ציווה שיאכלו סעודת מאכלי חלב, וכן להביא מי דבש כרגיל, רק בלי להתעכב.
לאחר התפלה הלך רבי נחמן הארדענקיר לבית המדרש להתפלל בעד הבעל שם טוב ולומר תהילים. אולם הבעל שם טוב ידע שכבר הגיעה שעתו להיפרד מן העולם, ושהתפילה לא תועיל, ואמר: "לחנם מרעיש רבי נחמן, אם היה יכול להיכנס בפתח זה שהייתי רגיל להיכנס בהיכלות עליונים, היה פועל בתפילתוומבטל את הגזירה".
לאחר מכן, המשרת שמע שהבעל שם טוב אומר: "אני מוחל לך על אותן שתי שעות ולא תענה אותי".
שאל המשרת: "עם מי רום מעלתו מדבר?" ענה הבעל שם טוב: "אין אתה רואה את מלאך המוות, שהיה תמיד בורח ממני, ועכשיו שנתנו לו רשות עלי התרחבו כתפיו ושמח שמחה גדולה".
אחר כך באו כל אנשי העיר לקבל את פניו של הבעל שם טוב, כי כאמור היה זה יום טוב ראשון של חג שבועות, ואמר לפניהם דברי תורה. ואז באו אנשיו לפני השולחן לסעודת יום טוב. בעת הסעודה ציווה על המשרת להביא דבש מבושל בצנצנת גדולה,אך המשרת הביא בקטנה. אמר הבעל שם טוב: "'אין שלטון ביום המוות', אפילו הגבאי אינו מציית לי".
אחר כך אמר לכל אחד ואחד מהמסובים, איזה מאכל או משקה מזיק לו לפי תכונתו, כדי שיזהר שלא לאכול או לשתות אותו. ואז הוסיף: "עד כאן הייתי גומל עמכם חסד, ועכשיו אתם גמלו עמי חסד". והייתה כוונתו לחסד של אמת, בכך שיתעסקו בקבורתו.
בהמשך הלך לבית הכסא לבדו, ורצה המשרת ללכת אחריו. שאל אותו הבעל שם טוב: "מה יום מיומיים שאתה רוצה לילך אחרי, מה ראית בי?" הבין המשרת את התוכח ולא הלך אחריו.
לפני שנפטר אמר שבעת פטירתו יעצרו שני מחוגי השעונים שהיו בחדרו, וכשיצא מבית הכסא ורחץ ידיו, השעון הגדול נעצר. האנשים עמדו סביבו כדי להסתיר ממנו את השעון, אך אמר להם הבעל שם טוב אני יודע שהשעון נעצר, אך איני חושש כי יודע אני בבירור שתיכף אצא מעולם הזה ואכנס לפתח של גן עדן.
ציווה שבשעת פטירתו יעמדו מניין אנשים סביב מיטתו ויאמרו 'ויהי נועם'. ואז אמר להם הבעל שם טוב דברי תורה.
והיה הבעל שם טוב שוכב ויושב לחילופין, כמה פעמים. וכיוון בכוונות עד ששמעו חיתוך אותיות של כוונותיו. וציווה לכסות אותו בסדין, והיה חרד ומזדעזע כמו בתפילת שמונה עשרה.
לאחר מכן היה נראה שנרגע ונח ופסקו מלומר ויהי נועם. ואז השעון הקטן שבחדר נעצר. הניחו נוצה על חוטמו וראו שהבעל שם טוב הקדוש הסתלק מאיתם והשיב את נשמתו לבוראו. רבי לייב קעסלער, שהיה נוכח במקום סיפר כי ראה את יציאת נשמתו כמו 'שלהבת מראה תכלת'. כל זה התרחש ביום טוב ראשון של חג השבועות שנת תק"כ. בשעת חצות היום נלקח הבעל שם טוב בסערה השמיימה.
זכות הבעל שם טוב הקדוש תעמוד לנו ולכל עם ישראל בכל הישועות אמן.
0 תגובות