בימים שחלפו מאז סיום המלחמה עם איראן וכניסתה של הפסקת האש לתוקף, רבים מהישראלים מוצאים את עצמם חווים תחושה מוזרה ובלתי צפויה: כמיהה לתקופת המתיחות והאי-ודאות. אחרי חודשים של התכוננות לקראת התקפות, חיים במקלטים, ופעילות צבאית מתמשכת, השקט היחסי שהשתרר מותיר חלק מהאוכלוסייה עם תחושת ריקנות ואי-נוחות. זוהי תופעה שחוזרת על עצמה בחברות רבות אחרי כל סכסוך משמעותי - הקושי להסתגל חזרה לשגרה "רגילה" אחרי תקופות של עוצמה ומשמעות גבוהה.
בעידן שבו שיח "השקט הנפשי" והסדר הפנימי הפך לאידיאל, לא מעט אנשים מגלים דווקא את ההפך: כשהחיים מתנהלים על מי מנוחות, הם חשים אי-נוחות, שעמום או אפילו חרדה. לעומת זאת, ברגעים של כאוס, חוסר ודאות ושינויים דרמטיים – הם מוצאים רגיעה, חדות מחשבתית ולעיתים אפילו תחושת בית וסיפוק. האם מדובר בפרדוקס? ומה עומד מאחורי התופעה הזו?
הכמיהה לבלגן: מנגנון הישרדות או דפוס נפשי?
הפסיכולוגיה מכירה בתופעה שבה אנשים מסוימים מוצאים ביטחון דווקא במצבים של חוסר סדר וטלטלה. מחקרים מצביעים על כך שמי שגדל בסביבה כאוטית או חווה טראומות, עלול להרגיש שהכאוס הוא המצב המוכר והבטוח עבורו, בעוד ששקט ויציבות נתפסים כזרים או מאיימים. התופעה הזו, הידועה במחקר כ"נוחות בכאוס" (comfort in chaos), מתועדת היטב בספרות הפסיכולוגית והקלינית.
ד"ר ברוס פרי, נוירופסיכיאטר ומומחה בינלאומי לטראומת ילדות, פיתח את המודל הנוירו-סדרתי (Neurosequential Model) שמסביר כיצד חוויות מוקדמות מעצבות את המוח. מחקר שפורסם בכתב העת Frontiers in Behavioral Neuroscience בשנת 2019 על ידי החוקרים המברִיק, בראונר ופרי מצא שילדים החיים בסביבות כאוטיות, לחוצות וטראומטיות עשויים לפתח כישורי תפיסה וחשיבה ייחודיים כדי להתמודד עם הסביבה הלא צפויה. המוח האנושי מתפתח בהתאם לסביבה בה הוא גדל, ועבור מי שגדל בכאוס, השקט עלול לעורר חרדה דווקא משום שהוא לא מוכר.
כפי שמתאר פרי במחקריו, המוח הטראומטי "לומד" לצפות לאיום ולחוסר יציבות, ולכן מצבי שלווה עלולים להיתפס כמעוררי חשד או כמבשרי סכנה. זוהי תגובת הישרדות שהתפתחה כדי להגן על הפרט בסביבה לא בטוחה, אך יכולה להמשיך להשפיע גם כשהסביבה הופכת לבטוחה יותר.
שקט – לא לכולם
עבור רבים, שגרה ושקט מביאים עימם תחושת ריקנות, שעמום או אי-נוחות. פרופ' מרווין צוקרמן מאוניברסיטת דלאוור פיתח את תיאוריית "חיפוש התחושות" (Sensation Seeking) - תכונת אישיות שמוגדרת כ"חיפוש אחר חוויות ותחושות מגוונות, חדשניות, מורכבות ועזות, והנכונות לקחת סיכונים פיזיים וחברתיים למען חוויות כאלה." צוקרמן פיתח את סולם חיפוש התחושות (Sensation Seeking Scale) הכולל ארבעה מרכיבים עיקריים: חיפוש ריגוש והרפתקאות, חיפוש חוויות חדשות דרך האמנות והתרבות, חוסר עיכובים חברתיים, ורגישות לשעמום שמתבטאת בחוסר סובלנות לחוויות חוזרות ושגרתיות.
אנשים בעלי צורך גבוה בגרייה נוטים להשתעמם במהירות במצבים יציבים ומחפשים באופן פעיל חוויות חדשות, לעיתים גם כאוטיות. תופעה זו יכולה להוביל ליצירת דרמות או חיפוש אתגרים, כדי להרגיש ערנות וחיות. המחקרים מראים שתכונה זו קשורה גם לגורמים ביולוגיים, כולל רמות הורמונים ופעילות נוירוטרנסמיטרים במוח, מה שמצביע על כך שהצורך בגירוי גבוה אינו רק עניין של בחירה אלא גם של מאפיינים ביולוגיים.
הפרדוקס האנושי: מחפשים את מה שחסר
פסיכולוגים מתארים את הדינמיקה הזו כמאבק תמידי בין סדר לכאוס – שני כוחות המניעים את הקיום האנושי. החיים מתנהלים על הגבול שבין סדר לכאוס: כשיש יותר מדי סדר אנו משתעממים, וכשיש יותר מדי כאוס אנו חרדים ומלאי פחד. האיזון בין השניים הוא המקום בו אנו חשים חיים באמת. זהו איזון דינמי שמשתנה בהתאם למצב הרגשי, לנסיבות החיים ולמאפיינים האישיותיים של כל אדם.
מחקר מרתק שפורסם בכתב העת Philosophical Transactions of the Royal Society בשנת 2021 בדק תופעה הנקראת "צורך בכאוס" (Need for Chaos) - הרצון להרוס סדר ומבנים קיימים כדי ליצור מבנים חברתיים חדשים. המחקר, שכלל יותר מ-12,000 משתתפים מארבע מדינות אנגלו-סכסיות, מצא שכ-20% מהאוכלוסייה מפגינה תמיכה כלשהי בהתנהגויות חתרניות או כאוטיות. החוקרים זיהו שני מניעים שונים מאחורי התנהגות זו: הרס למען ההרס, שהוא נטייה ניהיליסטית (ראייה לפיה הכל חסר משמעות) להרוס ללא מטרה בונה, והרס למען הבנייה, שהוא רצון להרוס מבנים קיימים כדי לבנות משהו טוב יותר.
ללמוד לאמץ את הכאוס
בעולם העבודה המודרני, היכולת להסתגל לשינויים מהירים ולחוסר ודאות הפכה לנכס של ממש. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה הארגונית מדגישים שמצב של "כאוס מבוקר" – מצב שבו יש חוסר ודאות אך גם מסגרת תומכת – מעודד יצירתיות, גמישות וחדשנות. ארגונים ואנשים שמצליחים לאמץ את הכאוס מגלים בו מקור לצמיחה והתפתחות, במקום לראות בו רק מקור לחרדה ולחוסר נוחות.
היכולת לנווט בין סדר לכאוס נחשבת לאחת המיומנויות החשובות במאה ה-21. זה כולל יכולת להישאר גמיש במחשבה, לקבל החלטות תחת אי-ודאות, ולמצוא הזדמנויות בתוך משברים. אנשים שמפתחים כישורים אלה מוצאים שהם מסוגלים לא רק לשרוד בסביבות כאוטיות, אלא גם לשגשג בהן ולהשיג תוצאות יוצאות דופן.
האם אפשר למצוא שקט בתוך הסערה?
הפסיכולוגיה החיובית מדברת על "חוסן נפשי" – היכולת להישאר רגועים ויציבים גם במצבים של חוסר ודאות. מחקרים בתחום החוסן הנפשי מצאו שאנשים בעלי חוסן גבוה מסוגלים למצוא משמעות ורגיעה גם בתוך מצבי לחץ וכאוס. המפתח לחוסן נפשי טמון ב"יצירת משמעות" - היכולת למצוא סדר ומשמעות גם במצבים כאוטיים. כפי שניסח ואצלב האוול, הסופר והמדינאי הצ'כי: "תקווה אינה הביטחון שמשהו יסתדר, אלא הוודאות שלמשהו יש משמעות, לא משנה איך הדברים יסתדרו."
מה הכלים לחוסן נפשי?
מחקרים מראים שאנשים שמפתחים חוסן נפשי משתמשים במספר אסטרטגיות מרכזיות. הם מקבלים את המציאות כפי שהיא ללא התנגדות מיותרת, מה שלא אומר ויתור אלא הכרה במה שניתן ובמה שלא ניתן לשנות. הם קובעים גבולות בריאים כדי להגן על האנרגיה שלהם ומתמקדים במה שחשוב להם באמת. הם מחפשים תמיכה חברתית ואינם מהססים לפנות לחברים, למשפחה או לאנשי מקצוע כשהם זקוקים לעזרה. והם יוצרים משמעות ומטרה בחייהם על ידי יישור הפעולות שלהם עם הערכים והשאיפות שלהם.
סיכומו של עניין, הפרדוקס של ציפייה לכאוס והרגיעה שמסתתרת בתוכו הוא תופעה פסיכולוגית מוכרת ומחקרית, שמעידה על הצורך האנושי באיזון בין סדר לכאוס. עבור חלק מהאנשים, הכאוס הוא מקום בטוח שנוצר מחוויות עבר, בעוד שאחרים מחפשים בו אתגר והזדמנות לצמיחה בגלל המאפיינים האישיותיים שלהם. המפתח לרווחה נפשית הוא לא לברוח מהכאוס, אלא ללמוד לרקוד איתו – ולמצוא את הרגיעה דווקא בלב הסערה. השלווה האמיתית אינה היעדר סערה, זו לא חכמה לחיות ביערות שקטים ולמצוא שלווה, אלא היכולת למצוא שלווה בתוך הסערה, תוך הבנה שהחיים הם שילוב דינמי של רגעי סדר ורגעי כאוס, ושכל אחד מהם תורם לחוויה האנושית המלאה והמשמעותית.
מקורות מדעיים עיקריים:
Hambrick, E. P., Brawner, T. W., & Perry, B. D. (2019). Timing of Early-Life Stress and the Development of Brain-Related Capacities. Frontiers in Behavioral Neuroscience, 13, 183.
Zuckerman, M. (2007). Sensation Seeking and Risky Behavior. American Psychological Association.
Arceneaux, K., Gravelle, T. B., Osmundsen, M., Petersen, M. B., Reifler, J., & Scotto, T. J. (2021). Some people just want to watch the world burn: the prevalence, psychology and politics of the 'Need for Chaos'. Philosophical Transactions of the Royal Society B, 376(1822).
Perry, B. D., & Szalavitz, M. (2006). The Boy Who Was Raised as a Dog: And Other Stories from a Child Psychiatrist's Notebook. Basic Books.
Zuckerman, M. (1979). Sensation Seeking: Beyond the Optimal Level of Arousal. Lawrence Erlbaum Associates.
Bonanno, G. A. (2004). Loss, trauma, and human resilience: Have we underestimated the human capacity to thrive after extremely aversive events? American Psychologist, 59(1), 20-28.
0 תגובות