האתר במרומי הר דוב שבגבול לבנון שבו התרחש ברית בין הבתרים שב וראה ביממה האחרונה יהודים המגיעים למקום, אומרים פרקי תפילה ותהילים, שרים ורוקדים. הכניסה נערכה ע"י אגודת "יסוד עולם".
צה"ל הסכים גם השנה להתיר עלייתם של מאות יהודים למקום אך בשל מיקומו המסוכן של האתר, במרחק קצר מאוד מן הגבול הלבנוני ושטחי נוכוחותם של מחבלי החזבאללה המצויים, בלא מדים, גם בדרום לבנון, הופעלו כוחות צבאיים גדולים כדי לאבטח את הבאים.
בשל הפחד מן המחבלים שינסו לפגוע בבאים, נדרשו אלו לשמור בסוד את מועד העלייה למקום עד לעזיבת אחרוני העולים והתפזרותם, בתוך תחומי ישראל. בשנה שעברה עוד הספיקו כמה לבנונים להבחין באחרוני המבקרים במקום, ויידו לעברם אבנים, ורק בעקבות התערבותם המהירה של החיילים המאבטחים נמנעה תקרית גדולה באזור.
מרבית המגיעים לאתר ברית בין הבתרים הם חסידי ברסלב מכל הארץ. לא מעט מהם נמנים על הקבוצה המרכזית העולה גם בקביעות לציון יוסף הצדיק בשכם וקברי צדיקים ואבות האומה שמקום קבורתם ידוע ומוכר בשטחים.
חכמינו זכרונם לברכה קישרו בין החרמון וההרים שבסביבתו לבין אבות האומה. בשיר השירים רבה, אנו לומדים, כי הפסוק "תשורי מראש אמנה", המופיע בספר שיר השירים, "זה אברהם שכתוב בו 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". 'מקרש שניר' זה יעקב. וחרמון זה יעקב".
המדרש בא איפה לומר לנו שיש קשר ישיר בין שמות ההרים הנישאים בצפון, אמנה, שניר לבין מה שאבות האומה מייצגים.
ומניין נלקח הפסוק במדרש, הקושר בין אברהם אבי האומה לבין אזור החרמון, והאומר: 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה', מברית בין הבתרים המופיע בספר בראשית.
ועל בסיס קשר זה שבין אברהם ואזור הר החרמון, ומדרשים אחרים, קישרו רבים מגדולי ישראל החל מימי הביניים ועד לימינו אלו, את עובדת התרחשותו של ברית בין הבתרים באזור הר חרמון, ובדיוק יתר, בהר דב, שם כבר לפני מאות בשנים הוקם מבנה על פסגת הר הקרוי, הר הבתרים ולשם היו מגיעים יהודים מכל העולם בסמוך לשבת פרשת "לך לך" שבה עם ישראל קורא בתורה שהיה בברית בין הבתרים בין הקב"ה לאברהם אבינו.
אלא שהיו גם שנים שבהם לא יכלו יהודים להגיע למקום, כי השלטונות שהאזור היה בידיהם לא אפשרו להם לעלות לרגל למקום, באו המוסלמים והפכו את אותו מבנה הממוקם בפסגת הר הבתרים והמציין לפי המסורת היהודית את מעשה הברית, והכריזו אותו למקום חשוב ומקודש גם להם, ושמו בערבית (ומה זה מזכיר לנו?) "משהד א-טיר אל-איבראהימי", שבתרגום פשוט זה "האתר הקדוש של ציפורי אברהם" או "מקאם איבראהים אל-ח'ליל", שפירושו "האתר הקדוש של אברהם, ידידו של היושב במרומים".
והנה לנו עוד הוכחה לזיהוי הפיסי של המקום, בהתבסס על כך שגם המקור הערבי, ששימר שמות רבים בארץ ישראל, קושר את פסגת 'הר הבתרים' שבהר דוב בצפון, לאברהם אבינו ולברית בין הבתרים.
'הר הבתרים', הוא פסגה אחת באזור הר דוב, ונמצא ממערב לשיא ההר, שם על אחד השבילים נהרג בשנת 1970 סרן דב רודברג הי"ד בקרב עם מחבלים. ועל שמו קרוי ההר, "הר דב". 'הר הבתרים' נמצא בגובה של כמעט 1600 מטרים. במדרון היורד מפסגת הר דב לתוך נחל שיאון הזורם למרגלותיו, מצוי המבנה שבו ראו קדמוננו את מקום ברית בין הבתרים, ולשם הרבו באותם שנים לעלות לרגל.
על המדרון הזה הוקם אותו בית שאליו היו מגיעים כל עולי הרגל, כדי להזכיר ולציין את הברית בית הבתרים שנחתמה בין הקב"ה לאבי האומה ולעם ישראל. בית בן כמה חדרים שמסביב לו עכעק צפוף של עצי אלון עתיקעם מאד. וכאן בדיוק הבטיח הקב"ה לאברהם: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת".
בספר בראשית, קראנו בתורה, שכאשר אברהם אבינו מסיים אץ מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים, וחוזר לארץ מכיוון דמשק, הוא עובר ליד הר החרמון שנאמר: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת,וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק". ומיד, בהמשך אנו קוראים "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר- ה' אֶל- אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר: אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד".
השם שניתם לברית שנחתמה בין הקב"ה לאברהם, מקורו במעשה שנדרש אבי אומתנו לעשות, כאשר לקח 3 עגלות, 3 עזים, 3 אילים, תור וגוזל ובתרם, וכמנהג חותמי ברית עבר בין הבתרים, והקב"ה העביר בין הבתרים תנור עשן ולפיד אש, והבטיחו שאמנם עם ישראל יצא לגלות אך אחר כך יצא ברכוש גדול וישוב לארץ ישראל.
מחזה זה של ברית בין הבתרים התרחש למרגלות החרמון, וכבר בעבר הרחוק רחוק, ציינו במדוייק את 'הר הבתרים' או 'גבעת רמתא' כמקום שבו קרה הדבר.
חפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום מצאו שרידים של יישובים קדומים ביותר שהיו במקום לאורך תקופה ארוכה מאוד. עוד עדות לחשיבות המקום בעיני בני ארץ ישראל לדורותיהם.
לפני למעלה מ-500 שנה היו המקובלים שחייו אז בצפת וביישובי הסביבה, הולכים ברגל במשך שבוע ימים עד הגיעם אל מקום ברית בין הבתרים, עושים שם יום אחד ושבים לבתיהם.
רבי גרשון בן אליעזר סגל, שביקר בארץ ישראל וחיבר ספר מעניין על ביקורו במקום בשנת 1624, כותב, "וראיתי מקום מעמד בין הבתרים – בית נאה ומשובח ועליו ג´ כוכים והוא המקום אשר כרת ה´ את אברהם ברית".
עד להקמת מדינת ישראל ב-1948, יכלו יהודים ומוסלמים להגיע לאתר ברית בין הבתרים, בלא בעיות, שכן האזור נשלט על ידי הטורקים העותמאנים ואחר כך על ידי הצרפתים. אמנם היו שנים שבהם הטילו איסורים שונים על היהודים, אך בתמורה לתשלום לא גדול לאחראים, נפתח המבנה ליהודים. בסיום מלחמת השחרור נשאר האתר בידי הסורים שכמובן לא אפשרו עוד ליהודים לעלות אליו.
במלחמת ששת הימים נכבשה הסביבה כולה בידי צה"ל, אלא שמעשית, בשל תנאי השטח הקשים, לא היתה במקום שליטה ממשית של ישראל. המחבלים הפלסטינים ניצלו זאת, והקימו לעצמם, בסיס יציאה לפיגועים בתוך מתחם אזור ברית בין הבתרים. בסוף שנת 1969 ערכו חיילי גולני פעולת פשיטה גדולה על הבסיס שהקימו המחבלים בתוך אזור הר הבתרים, ופגעו בו.
אלא שהחיילים היו במקום לילה אחד ולאחר שעזבו את המקום שבו לשם המחבלים וחידשו את פעילותם. ב-1971 החליט צה"ל שכדי לשלוט היטב על האזור והסביבה, הוא צריך לשוב ולכבוש את המרחב מידי המחבלים, ולא רק זאת אלא גם לבנות למרומי ההר כביש גישה, תוכנית שהוצאה אל הפועל ב-1971.
אז גם התחדשו העליות לרגל של יהודים למקום ברית בין הבתרים. היו שנים שאלפים היו מגיעים למקום, והיו שנים שפחות. אך המקום הפך לאחד האתרים המבוקשים ביותר בצפון הארץ.
מאז נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000, הפך אזור הר החרמון בדגש על הר דוב וחוות שבעא שלידו, למקום עימות קשה בין הלבנונים והסורים לבין ישראל באשר לבעלות הכוללת על המקום. הממשלה מסרבת בינתץיים לבקר על המקום וצה"ל בהוראת הממשלה ממשיך בינתיים להחזיק בהר אך המחבלים לא מפסיקים מלבצע פיגועי תקיפה כנגד חיילי צה"ל שבאזור. כך למשל נחטפו שלושה חיילי צה"ל בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד, שאחרי שנים רבות יתברר כי הם נהרגו במהלך התקיפה והחטיפה. אזור חטיפתם מצוי רק כמה מאות מטרים מאתר ברית בין הבתרים.
המטה הכללי החליט בעקבות זאת לבטל את העליות לאזור ברית בין הבתרים מחשש שגם אזרחים ייחטפו. רק אנשי צבא בציוד מלא ובאבטחה נרחבת היו מפעם לפעם מתקרבים למקום לסיור קצר, אמירת כמה פרקי תהילים וחזרה מהירה.
לפני שנה שינו בצה"ל את ההחלטה ומאפשרים ליהודים לעלות למקום ברית בין הבתרים. אלא שמתוך רצון שלא לומר למחבלים את המועד המדוייק לעלייה למקום, אין עושים זאת בסמוך לשבת פרשת "לך לך", אלא בתאריך אחר. כך היה בשנה שעברה וכך השנה.
ויהודים באים למקום, רוקדים את הריקוד המיוחד של חסידי ברסלב לברית בין הבתרים, מבקשים לתיקונו של עולם, וחוזרים להזכיר לכולם מאין ההבטחה לבעלות עם ישראל על ארצו.
