פרק 10: בפרק הקודם על חצר שטרויס נגענו בקצרה במנהגו הקבוע של רבי איצ'לה בלאזר לפרוש מהציבור בימי אלול. בפרק זה נרחיב אודות מנהג מופלג ויחודי זה, שכן מדובר באחת ההנהגות המפורסמות והמשפיעות ביותר בדמותו – הנהגה שהחלה עוד עשרות שנים לפני עלייתו לארץ, והתלוותה אליו עד ימיו האחרונים בחצר שטרויס.
- נחשף: מרתף הניסים והישועות של בעלי תנועת המוסר בחצר שטרויס
- "אתחלתא דגאולה" - חכמי ליטא בלב ירושלים
- כשרבי איצ'לה התחמק מלנאום במעמד הראי"ה קוק
- כשבעלי המוסר למדו את קבלת הגר"א ב"מרתף הישועות"
- כשהמתחם שקירותיו ספגו את תורת מוסר ליטאית - שינה את פניו
- בלשית שלחה שוטרים לסגור ישיבה בירושלים כדי להציל את בנה מחזרה בתשובה
- עשרות יורשים, בעלות מהעות'מאנים וחורבה: כך נרכשה חצר שטרויס
- כך שילבו תלמידי הסבא מקלם למדנות עם מוסר בחצר שטרויס
- רבי איצ'לה רץ לרחוב להרים בדיל סיגריה שהשליך - וזה ההסבר שנתן לרבנית
רבי איצ'לה נודע כמי שנוהג בכל שנה, בתקופת שבין ראש חודש אלול ועד אחרי יום הכיפורים, בפרישות מוחלטת של "ארבעים יום" מענייני העולם, יחד עם תענית דיבור: לא היה מדבר כלל דברי חולין, ורק לעניינים הכרחיים ביותר היה כותב פתקאות קצרות. הנהגה זו לא נותרה בגדר מנהג פרטי בלבד, אלא זכתה להערכה ולציון בפי גדולי הדור.
בעל ה"חפץ חיים" עצמו העלה אותה על נס כדוגמה מופתית לקיום עצת חז"ל "מה אומנותו של אדם בעולם הזה – ישים עצמו כאילם", וכתב במפורש: "וכן שמעתי שנהג הגאון הצדיק רבי יצחק אב"ד פטרבורג, מראש חודש אלול עד אחר יום הכיפורים היה משים עצמו כאילם".
חשוב להדגיש: הנהגה זו לא נולדה בירושלים ולא הוגבלה לחצר שטרויס. במשך השנים קיים אותה רבי איצ'לה במקומות שונים לאורך מסלול חייו – בעליית ביתו של הנגיד ר' שרגא פייבל פראנק באלכסוט שליד קובנה, בבית המדרש "הלוית המת" שבסלובודקה, ובתלמוד תורה דקלם.
גם בערוב ימיו כאשר ישב ב"חצר שטרויס" בירושלים המשיך במנהג זה ללא שינוי, לאור הוראת רבינו יונה: "משנכנס אלול עד מוצאי יום הכיפורים, יהא ירא וחרד מאימת הדין".
גם כשבתו הקטנה נפצעה בראשה משבר זכוכית ליד החלון, לא פתח רבי איצ'לה את פיו לצעוק או להנחות – אלא הראה בתנועות ידיים כיצד לטפל בה, מבלי להפר את שתיקתו אפילו במצב חירום זה.
רק פעם אחת בכל השנים, כאשר נולדה לו בת בעודו נתון בתענית דיבור, הפר את השתיקה במילים ספורות בלבד – "מזל טוב" – ומעבר לכך לא דיבר, אך המשיך לבקר את היולדת מדי יום, כשמחסום השתיקה משמר מכל משמר את מוצאות הדיבור.
מחצר שטרויס ועד עטרס'
שני מנהגים קצרים נודעו לציבור בזכות חצר שטרויס.
המנהג הראשון נולד בבית הכנסת של "בתי נייטין", הסמוך לחצר שטרויס. זקני ירושלים ידעו לספר בגעגועי לב על השעה הגדולה של שבת מברכין אלול באותו בית כנסת, "בצילו של רבינו הישיש". הדמעות כבר ביצבצו בעיניו עוד קודם "ברכת החודש", רגעים ספורים בטרם עלה החזן להכריז בקול גדול את מולד אלול. כולם המתינו לרגע הגדול. ואז, באופן בלתי צפוי, עלה רבי איצ'לה בלאזר על מרגלות ארון הקודש וחידש חידוש: הכרזה טקסית ומיוחדת של "קבלת קדושת האלול!".
ברגש הומה, הגביר את קולו ופתח פיו בקול נסער כבן המתחטא לפני אביו, כשהוא קורא בהתרגשות: "רבונו של עולם, אנחנו מקבלים עלינו את האלול־קודש שלך". וכל הקהל השיב לו בבכייה גדולה, עד שרצפת העזרה הייתה רטובה מדמעות.
מנהג "קבלת קדושת האלול" – מעין הכרזה על תחילת ימי הרחמים – מיוחס לראשונה לרבי איצ'לה עצמו, וממחיש כיצד דמות יחידה יכולה להטביע מנהג חדש בשכונה שלמה, מנהג שהמשיך להתקיים ולהיזכר בפי זקני ירושלים שנים רבות לאחר מכן.
הרב מרדכי יעקובוביץ חוקר תנועת המוסר, מדייק שרבי איצ'לה לא זעק "אלול" כבימינו, אלא קרא בהתרגשות "אנחנו מקבלים אלינו את האלול קודש שלך".
הסיפור על אבי תנועת המוסר הוא דומה אך שונה. על מרנא רבי ישראל סלאנטר סופר שכאשר הוא שמע את החזן מקדש את החודש, הוא נפל מתעלף על הילד. מי שהעיד מעשה זה, הוא לא אחר מרבי צבי פסח פרנק רבה של ירושלים, שזכר סיפור זה היטב, כי הגרי"ס נפל מתעלף עליו בעצמו...
המעשה השני שלא התקבע כמנהג כללי (אולם יחידים נוהגים כך בהחבה), שייך לתקופה שבין יום הכיפורים לחג הסוכות. בשנותיו האחרונות של רבי איצ'לה בירושלים, כמה אברכים חלפו ליד ביתו שבחצר שטרויס, ומצאוהו עומד ומניף את ידיו למעלה ולמטה ולצדדים, בתנועות שנראו לכל הדעות כמו תרגילי התעמלות.
הם תמהו לעצמם – וכי רבינו עוסק כעת בהתעמלות הגוף? לבסוף העזו כמה מהם לגשת ולשאול אותו במישרין לפשר המחזה המוזר. השיב להם רבי איצ'לה בחיבה ובנימה של הפתעה קלה: "הן אנו עומדים לפני חג הסוכות. האם סבורים אתם שנענועי הלולב הינם דבר של מה בכך?! הלא יש לכוון בנענועים, ועלי להכין את עצמי לכך בכל כובד הראש".
המשך יבוא...
מקורות: ספר תולדות רבי יצחק בלאזר ("רבי איצלה פטרבורגר"), שנאסף בידי נכדו הרב מרדכי בלאזר ז"ל ויצא לאור בסיוע ועד "שפתי חכמים", תשע"ד.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com