בדידות היא יותר מתחושת אי־נוחות רגעית, היא תופעה בעלת השלכות מדידות על הבריאות, כולל סיכון מוגבר לתחלואה ולמוות מוקדם. אך אחת הסיבות שבדידות קשה לטיפול היא שאין לה צורה אחת. אנשים חווים אותה מסיבות שונות - ולפיכך דרכי ההתמודדות אינן ניתנות להכללה.
כשעצות כלליות לא עוזרות
בחורים צעירים המגיעים למקום לימודים חדש, מסובבים לעיתים קרובות בחברת אנשים – שותפים לפנימייה, חברים ללימודים או בפעילויות חברתיות שונות - אך חשים ריקנות. הם עזבו מאחור את מעגל החברים הוותיק ובתהליך גיבוש זהות חדשה, חסר להם האדם שמולו יוכלו להיות כנים ופגיעים באמת. לעומתם, מבוגרים שאיבדו בן או בת זוג חווים צמצום חד של העולם החברתי. הם אולי, בשונה מהבחורים עליהם דברנו, נהנים מקשר משפחתי קרוב שיכול להיות כנה, אך חסרה להם תחושת שייכות לקהילה - שיחות אקראיות עם שכנים, מפגשים קלים עם מכרים, בגילם כבר לא תמיד קל לטפח קשרים שכאלו מחדש וחסרונו של בן הזוג מורגש מאוד. שתי הקבוצות מדווחות על "בדידות", אבל לכל אחת נדרש מענה שונה לחלוטין.
הבדידות אינה אחידה
הסיבות לבדידות שונות מאדם לאדם - כך גם תחושותיה והפתרונות האפשריים. מחקר משנת 2022 מצא כי מחצית מהמדדים המקובלים לבדידות כוללים שאלות שאינן מודדות בדידות באמת, אלא רגשות קרובים כמו דיכאון או תמיכה חברתית. הפער מביא לכך שגם בעולם המחקר קשה לגבש הבנה מצטברת של מה שעוזר בפועל.
שני ממדים מרכזיים
גישה מקובלת כיום מבחינה בין שני סוגי בדידות: בדידות רגשית - חסך בקשר אינטימי קרוב, ובדידות חברתית - העדר רשת חברתית רחבה. כלי מדידה פסיכולוגיה בשם "סולם ג'ונג-גירפלד" (DJGS-6) נועד לאבחן איזה מהשניים אדם חווה. עם זאת, גם לסולם זה יש מגבלות: הוא נוצר בהולנד ולכן עשוי לשקף רק חברה מערבית עשירה, אינו מאפשר השוואה אמינה בין מדינות, ואינו מבחין בין כמות הקשרים לאיכותם או בין קשרים מקוונים לפרונטליים.
כפי שמתארים החוקרים, הכלים הנוכחיים דומים לפנסים שמאירים חלקים מסוימים בלבד מהחדר החשוך של הבדידות, ומשאירים אזורים שלמים בצל.
הצורך בהבנה מותאמת אישית
בעתיד, מערכות המדידה יצטרכו להיות מותאמות אישית יותר. אדם אחד עשוי לחוש בדידות רגשית חריפה על אף שיש לו מעגל חברתי עשיר, בעוד אחר יכול להיות נשוי באושר אך חסר תחושת השתייכות בקהילה. כדי להבין באמת את הבדידות, נחוץ מיפוי של סוגי הקשרים, הצרכים שאינם מקבלים מענה, והאם מדובר במצב זמני או מתמשך.
איך זה משנה את הדרך
מומחים טוענים כי כאמור, ההבנה של סוג הבדידות מאפשרת פעולה מדויקת:
במקרה של בדידות חברתית - כדאי להרחיב את המעגלים באמצעות פעילות קבועה עם אנשים חדשים.
במקרה של בדידות רגשית - מומלץ להעמיק קשרים קיימים ולהקדיש זמן לשיחות פתוחות.
כששני הסוגים מתקיימים יחד - כדאי לשלב בין השתתפות בפעילות קהילתית לבין טיפוח יחסים אישיים קרובים.
במכון Annecy לפסיכולוגיה התנהגותית פותח שאלון קצר המבוסס על מודל זה, המספק תמונת מצב אישית - אך שם מדובר בכלי חינוכי בלבד, לא באבחון קליני.
אפשר להיות מוקפים - ועדיין בודדים
הלקח המשמעותי ביותר הוא שתחושת בדידות אינה בהכרח תוצאה של מחסור במפגשים חברתיים. ניתן להיות מוקפים באנשים ועדיין לחוש חוסר שייכות אם הקשרים אינם מספקים את הצרכים הנכונים. ההכרה באיזה סוג של קשר חסר לנו - הערכה אמיתית, אינטימיות או קהילה - היא הצעד הראשון בדרך להבנה עמוקה וליכולת להרגיש שוב מחוברים באמת.
0 תגובות