חסידות - זרם ביהדות האורתודוקסית

החסידות היא תנועה יהודית מסורתית שהחלה להתפתח בפולין במאה ה-18 בראשות הבעל שם טוב. לעומת הגישה הליטאית השמה דגש על לימוד התורה והמוסר, תנועת החסידות שמה דגש על הקשר עם הבורא, חיבור פנימי ללימוד התורה וקיום המצוות, וקשר לרבי המשמש כמנהיג וכמקור לברכות, עצות והדרכה רוחנית.

החסידות צמחה על רקע הטענה כי באותה תקופה התורה ולומדיה היו " מורמים מהעם " ורחוקים מהיהודי הפשוט. מטרת החסידות היתה לקרב את כל היהודים , מכל השכבות, אל לימוד התורה וקיום המצוות ע"י שימת דגש לא רק על כשרון שכלי, אלא על חיבור רגשי.

אחד המאפיינים הבולטים של החסידות הוא הדגשת חשיבות התפילה, והתעוררות הלב לעבודת ה' ולכן החסידים מקדישים זמן רב להכנה לתפילה,כגון טבילה במקווה, לימוד תורה, התבודדות והכנות נוספות.

החסידות מתאפיינת גם בהדגשת החיבור לקהילה. החסידים רואים עצמם כחלק ממשפחה רוחנית גדולה, המתלכדת סביב הרבי ומקיימת מסורות ומנהגים משותפים. הם משתתפים באירועים קהילתיים, כגון חתונות, ברית מילה וכדומה ורואים בהם הזדמנות לחיזוק הקשרים החברתיים והרוחניים. מנהג חסידי נפוץ הוא קיום הטיש ( בלילי שבת ובחגים ) בו מתאספים כל החסידים סביב הרבי לשמוע דברי תורה ולשיר ניגונים ביחד, אירוע שלעתים נמשך שעות רבות.

בין החסידויות הבולטות ניתן למנות את חסידות חב"ד, חסידות גור, חסידות צאנז, חסידות ויז'ניץ, חסידות סאטמר, חסידות בעלזא, חסידות קרלין, חסידות סלונים, חסידות באבוב חסידות ברסלב, חסידות באיאן, חסידות קאפיטשניץ, חסידות פארמישלאן, ועוד רבות. כל חסידות מתאפיינת בסגנון ייחודי, מנהגים מיוחדים ובעלי תפקידים שונים, אך כולן מדגישות את החיבור לקב"ה, לתפילה, לרבי ולקהילה.