דווקא בימים אלה, שבהם הקיטוב גואה והמחלוקות רבות כל כך, אנו נדרשים לזכור את הלקח מימי הספירה: לא מספיק לאהוב – חייבים לכבד, להקשיב, לפרגן, ולעצור את השיח הפוגעני. כך נזכה באמת לתיקון – של הלב, של החברה, ושל הדור כולו (פרשת שבוע)
דווקא בימים אלה – שבהם הפילוג מכאיב, והמרחק בין לבבות גדל – דווקא עתה עלינו לחזור אל היסוד. לאהוב את כל יהודי, גם אם דעותיו אחרות, גם אם דרכו שונה. כי אם לא נדע לאהוב את אחינו – לא נוכל באמת לאהוב את עצמנו (פרשת שבוע)
כשאנחנו חוגגים את המימונה – בואו נזכור שזו לא רק מסורת, אלא הזדמנות להדליק מחדש את ניצוץ האמונה שבנו, להאמין בטוב, להאמין בעצמנו, ולהאמין שכשנפתח את הלב – הים ייבקע גם בפנינו (יהדות)
דווקא היום, דווקא בימינו, חשוב שנזכור: היציאה מן המצר אפשרית. לא רק אפשרית – היא ייעוד. בכל בוקר ניתנת לנו ההזדמנות להשתחרר, להתרומם, להתעלות – לצאת ממה שכולא אותנו – אל המרחב, אל האור, אל החירות הפנימית (פסח)
לכאורה, מאחר שהזהב הוא היקר והמשובח ביותר, ניתן היה לצפות כי המשכן ייבנה אך ורק ממנו. מדוע, אם כן, שולבו גם הכסף והנחושת, שהם מתכות פשוטות יותר? (פרשת שבוע)
גזירת פרעה להשליך את הבנים ליאור הייתה מכה קשה במיוחד עבורן, שכן לבה של אם אינו מסוגל לשאת כאב כזה. למרות הכול, הנשים ניחנו באמונה עמוקה וביטחון באלוקים. הן לא נרתעו מהקשיים והמשיכו ללדת, לגדל ולחנך דור עתידי שיזכה לקבל את התורה בהר סיני (פרשת שבוע)
עם ישראל נמשל ללבנה – לפעמים אורו גלוי ומאיר, ולעיתים הוא נסתר. גם בזמנים קשים עלינו לזכור: התקופות הקשות חולפות, והגאולה – רוחנית וגשמית – כבר בפתח (פרשת שבוע)
יש להרגיל את עצמנו לפעול בצורה שקולה ומאוזנת – לחשוב, להרגיש, ורק אז לפעול. כך נבטיח שפעולותינו תהיינה נכונות ויעילות, ונמנע מעקשנות שתוביל לכישלון (פרשת שבוע)
חז"ל מכנים את המיילדות "חכמות", שכן הן מימשו את דברי המשנה בפרקי אבות: "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד". הן הבינו שהיילודים עשויים לשנות את מהלך ההיסטוריה (פרשת שבוע)
רחל אמנו הפכה לסמל האימהות הרחמנית והמסורה, המקריבה מעצמה למען ילדיה. היא מהווה השראה לכל בית יהודי, המכיר בחשיבותה של האם כעמוד התווך בחינוך ובחיי המשפחה (פרשת שבוע)