עידן הרשתות החברתיות הביא איתו ברכה רבה ונגישות למידע, אך לצדה גם מבול חסר תקדים של "פייק ניוז" בתחומי התזונה, הכושר והבריאות. בכל יום צץ גורו תורן שמסביר לנו למה המאכל הבסיסי ביותר בארון שלנו מסוכן לבריאות, או איזה צום קיצוני ירפא אותנו מכל תחלואה.
במשדר מיוחד באולפן 'תהיה בריא' אירח המראיין מדריך הכושר משה מנס את התזונאי הקליני ברוך רוזנשטרק – מי שקנה לעצמו שם ברשת כמי שלא מפחד להתעמת עם מיתוסים פופולריים. הפרק הוקדש כולו למושג "סור מרע": ניפוץ תיאוריות ההפחדה שגורמות לנו לפחד מהצלחת של עצמנו, ומציאת הדרך השפויה והמדעית לאורח חיים בריא.
אשליית "ניקוי הרעלים": למה אנחנו מחפשים קסמים?
אחד הטרנדים החמים והחזקים ביותר כיום, במיוחד בקרב חבר'ה צעירים בתחילת דרכם בעולם הכושר, הוא "ניקוי רעלים" באמצעות צומות ממושכים (בין שלושה ימים ועד לתקופות קיצוניות בהרבה). רוזנשטרק לא מהסס להגדיר את הטרנד הזה בצורה חד-משמעית: "קשקוש מקושקש, לא אמיתי בכלל".
"כשאדם אומר לי 'אני עושה צום לניקוי רעלים', השאלה הראשונה שלי אליו היא: אילו רעלים בדיוק אתה מנסה לנקות? תגדיר לי אותם. האמת היא שהגוף שלנו מנקה את עצמו בצורה מצוינת ומתוחכמת בכל רגע נתון באמצעות הכבד והכליות.הבעיה האמיתית היא שאנשים משתעממים מהדברים הפשוטים והישנים שעובדים: לזוז יותר, להפסיק לעשן, להמעיט באלכוהול, ולאכול פחות זבל. זה עובד בצורה מדהימה, אבל זה לא סקסי. אנשים מעדיפים לעשות צום קיצוני של שלושה ימים, להרגיש 'טהורים' ולחשוב שהם מצאו קיצור דרך פלאי, במקום לשנות הרגלים באמת."
תעשיית הפחד: איך הפך הפלפל לאויב הציבור?
במהלך הראיון הציג מנס תופעה מדאיגה: "מומחים" ברשת שמצלמים סרטונים וטוענים בביטחון מלא: "אתם חושבים שאתם אוכלים ירקות וזה בריא? לא ולא, זה מסוכן לכם". איך הגענו למצב שבו ירק בסיסי הופך לאויב?
רוזנשטרק מסביר את המנגנון שעומד מאחורי השקר:
בידוד תרכובות במעבדה: "לוקחים תרכובת ספציפית אחת מתוך הירק. מוצאים מחקר שהראה שבתנאי מעבדה מסוימים, או בכמויות אדירות ולא הגיוניות, התרכובת הזו מזיקה. מכאן משליכים ומכריזים שכל הירק רעיל. זה לקחת שבריר של עובדה מדעית וליצור ממנו שקר מוחלט."
מבחן המציאות בבני אדם: "כשיוצאים מהמעבדה ומסתכלים על מחקרים אפידמיולוגיים רחבי היקף בבני אדם – על תוחלת חיים, על מניעת סוכרת ומחלות לב – התוצאות חד-משמעיות: ירקות עושים בדיוק את מה שתמיד ידענו שהם עושים. הם רק עוזרים לנו."
הפסיכולוגיה של האשמה: "למה אנשים מאמינים לזה? כי קל לנו יותר להאשים גורם חיצוני ומסתורי כמו 'הלקטינים בפלפלים' או 'הדלקתיות בגוף' בעובדה שעלינו במשקל, מאשר להסתכל במראה ולהודות שאנחנו פשוט אוכלים יותר מדי ולא זזים. שינוי הרגלים קטנים הוא קשה, אז מחפשים אויב רחוק."
ניסויים במטבח: בין נייר טואלט לסרטן בשקיקי התה
תעשיית ההפחדה לא עוצרת בצלחת. מנס ורוזנשטרק דנו בסרטונים ויראליים בהם מזהירים מפני שימוש בנייר טואלט (בטענה שחומרים מסוכנים נספגים דרך העור) או מציגים "ניסויים" בהם שורפים שקיקי תה עם מצת כדי להוכיח שהם עשויים מפלסטיק שמגיע ישירות למוח.
רוזנשטרק מציע להחזיר את הרציונל והפרופורציות:
מחסום העור: העור שלנו הוא הרקמה החזקה והמגנה ביותר בגוף. תפקידו למנוע מחומרים לחדור פנימה. אם כל חומר שנוגע בעור היה נספג בצורה כה קלה ופוגע במערכות הגוף, האנושות לא הייתה שורדת זיהומים יומיומיים פשוטים.
מדע של מטבחים: "לשרוף שקיק תה עם מבער ב-300 מעלות זו לא בדיקה מדעית. כשאנחנו שותים תה, המים נמצאים בטמפרטורה של לכל היותר 100 מעלות (ואף פחות בזמן השתייה). יש גופים רשמיים כמו ה-FDA והאיחוד האירופי שמבצעים בדיקות קפדניות ומפקחים על מוצרים לפני שהם מגיעים למדפים."
שולחן הניתוחים: מיתוסים מול מדע בשורה התחתונה
כדי לעשות סדר בתוך הצפת המידע המבלבלת, להלן תמצית עמדתו המדעית של רוזנשטרק על ארבעה רכיבים יומיומיים שכולנו מתלבטים לגביהם:
קפאין "סכנה בריאותית חמורה" או "תרופת פלא מאריכת חיים" לדברי רוזנשטרק הסוד הוא המינון: צריכה של 2 עד 4 כוסות קפה ביום נחשבת בטוחה ואף מועילה לרוב האוכלוסייה. (אוכלוסיות רגישות כמו נשים בהיריון או ילדים צריכות כמובן להמעיט).
ביצים "מעלות את הכולסטרול, אסור לאכול יותר מביצה אחת ביום" מיתוס מיושן: לאדם בריא שמנהל אורח חיים פעיל ומתאמן, אין שום בעיה לאכול מספר ביצים ביום. רוב הכולסטרול בדם מיוצר על ידי הגוף עצמו ללא קשר לתזונה; הרכיב שכן דורש הגבלה והקפדה הוא השומן הרווי.
בשר לא מעובד טרנדים קיצוניים של "רק בשר" (תזונה קרניבורית/קיטוגנית) או בשר נא לשלב באיזון: בשר לא מעובד הוא מקור תזונתי מצוין, אך במינונים נכונים. הטרנדים של אכילת כבד חי ובשר נא בטענה ש"כך אכל האדם הקדמון" אינם מבוססים מחקרית. השליטה באש ובישול המזון הם בדיוק מה שאיפשר לאנושות להתפתח אבולוציונית.
שמן קנולה "רעל טהור, שמני זרעים הם האסון של הדור" אין שום בעיה: מחקרי ארוכי טווח ומטה-אנליזות בבני אדם מראים שהחלפת שומן רווי בשמן קנולה משפרת מדדים רפואיים ומורידה סיכון למחלות. השמצה של שמני זרעים נובעת מכך שהם נמצאים במזון אולטרה-מעובד, אך שם הבעיה היא הסוכר, הנתרן והעיבוד – לא השמן עצמו שמכינים איתו חביתה בבית.
טירוף החלבון: האם אנחנו באמת צריכים את זה?
חברות המזון זיהו את הביקוש ההיסטרי של הציבור לחלבון, וכיום ניתן למצוא חלבון מועשר בכל מוצר – החל מבייגל ועד לחטיפים מעובדים. רוזנשטרק מסביר שמדובר בעיקר במנגנון כלכלי: "חוקי ההיצע והביקוש. אנשים מחפשים חלבון, אז חברות המזון דוחפות אותו לכל מקום. זה לא אומר שכולנו צריכים את הכמויות האלו".
אז כמה חלבון אנחנו באמת צריכים ביום?
לאדם שאינו מתאמן (לפי המלצות ה-RDA): כ-0.8 גרם חלבון לכל קילוגרם משקל גוף. (לדברי רוזנשטרק, זו המלצה שמרנית מדי וכדאי לשאוף ליותר). ההמלצה הפרקטית לרוב האוכלוסייה (מתאמנים ושאינם מתאמנים): בין 1.2 ל-1.6 גרם חלבון לכל קילוגרם של משקל גוף אידיאלי. עיקרון התמורה הפוחתת: בדיוק כמו באימוני כושר – יותר זה לא תמיד טוב יותר. מעבר לרף מסוים, הגוף לא מפיק תועלת מתוספת החלבון והתרומה הכללית שלו פוחתת.
המלצות בריאות מרבנים ומטפלים: איפה עובר הגבול?
נקודה משמעותית שעוררה דיון ער באולפן היא הנטייה של חלקים נרחבים בציבור לאמץ המלצות בריאותיות, דיאטות קיצוניות או התנגדות לטיפולים רפואיים (כמו בתקופת הקורונה) מפיהם של רבנים או דמויות חסרות השכלה רפואית פורמלית.
מנס ציין כי לעיתים קרובות מדובר בשמיעה חלקית: "כשמצטטים רב שאמר לעשות צום, שוכחים שאותו רב בדיוק אומר בשאר הזמן לאכול בריא, לשתות רק מים, להימנע מאוכל מעובד ולעשות פעילות גופנית".
רוזנשטרק מצידו מציב קו אדום ברור בכל הנוגע לסמכות מקצועית:
"לכל אדם יש זכות להביע את דעתו, אבל כשזה נוגע להמלצות בריאותיות גורפות לכלל האוכלוסייה – אדם שאין לו תעודה, רישיון או סמכות חוקית לטפל, ועושה זאת, זה דגל אדום בעיניי.על מה אותם מובילי דעת קהל מתבססים? על סיפורי הצלחה נקודתיים? הרי אין לנו שום דרך מדעית למדוד ולעקוב אחרי זה. בסופו של דבר, יש כאן עניין של אחריות שלום הציבור. ברגע שיקרה משהו חלילה – מי יישא באחריות? מי שרוצה לייעץ ולטפל בציבור בתחומי הרפואה והתזונה, שיתכבדו ויעשו זאת בדרך המקובלת: ילמדו, יבחנו ויוציאו רישיון כחוק מטעם משרד הבריאות."
סיכום: הדרך לבריאות עוברת בשפיות
בשורה התחתונה, המדע מוכיח פעם אחר פעם שהבריאות שלנו אינה נקבעת על ידי רכיב בודד שאכלנו ביום אחד או בשבוע אחד, ובוודאי שלא על ידי טרנדים קיצוניים והחרמות.
הסוד לאריכות ימים ואורח חיים בריא טמון בתמונה הכללית ולאורך זמן: תזונה מגוונת, מאוזנת, המבוססת ככל הניתן על חומרי גלם טבעיים, לצד פעילות גופנית עקבית המשולבת בשגרת החיים בנחת ובשפיות.
0 תגובות