כשחתן מרגיש רגוע בבית חמיו, הוא מגיע יותר, והוא חי עם הבת שלי בשלום בית טוב יותר. זו לא המלצה, חברים, זו איכות חיים. אם קשה לכם לשחרר, תזכרו שאתם עושים את זה למען הילדים שלכם (משפחה)
כשביום בהיר גילו ההורים כי המחלה הנוראה מקננת בגופה של האם, הם החליטו בהחלטה נחרצת שלא לגלות את דבר המחלה לאי מי - כולל המשפחה הקרובה; ההורים, הבנים והאחים | לאחר פטירת האם, ההחלטה האומללה קרעה לגזרים את המשפחה בצורה הכואבת ביותר | מה גורם לאנשים להילחם על הסתרת בעיות רפואיות ומה יכול לשנות את הגישה השגויה (מגזין, חרדים)
הקושי האמיתי הגיע עם לילי שבתות החורף הארוכים. פתאום, בסעודה של ליל שבת, כולם נמתחים כמו מסטיק ישן. שירים, דברי תורה, ואתה רואה את העיניים שלהם מתכווצות מעייפות ומשעמום. וכל אחד רוצה את אבא שלו - פנוי, מחויך, וקרוב – ודורש את כל הלב שלך לעצמו. לחלק את הלב לשבעה? זה בלתי אפשרי! (משפחה, מגזין)
הערב הסתיים, כולם אמרו שהיה נפלא ויפה, תם
הטקס. אני ואלעזר שטפנו, ארגננו, תקתקנו את הבית, וישבנו יחד לסכם את האירוע
הרב מערכתי שהיה בביתנו. אבל ראיתי שאלעזר מנחם לא מרוצה, אני מכירה
אותו די טוב (משפחה, מגזין)
ביום
כיפור,
כשאנחנו
עומדים מול הקב"ה,
הוא
לא מסתכל על ה"בגדים"
שלנו
– לא על התפקידים,
הכסף,
או
הסטטוס.
הוא
מסתכל על הלב,
על
הבקשות שלנו.
כן,
זה
חשוב לבקש בריאות,
פרנסה,
אבל
המסר האמיתי הוא לבקש גם את הקרבה לה',
את
הרצון לעבוד אותו באהבה,
כמו
חברים שרוצים לבלות יחד,
לא
רק לבקש טובות (ערב כיפור)
אחרי הכל כולם עוברים משהו בחיים המטלטלים שלהם, לא את כל הסיפורים אנו יודעים על הקרובים אלינו, ודווקא שהמון מהם מתנקזים אליי, אני יותר צריך לשים לב מה יכול להיות שקרה לכל אדם שעומד מולי. זה קשה, אבל זה השיעור שאני מקבל בכל פעם מכל סיפור, התובנות הללו שוות זהב (מגזין כיכר)
אני מחכה, מתבשל במיץ של עצמי. השוטר חוזר, אומר לי: "יש לך מה לומר?" אמרתי: "כן, שלא עברתי באדום". הוא רושם. ואז זורק משפט שהדהד לי בראש עוד הרבה זמן: "אתה עוד תודה לי על זה. תשלם כמו גבר, לא כמו ילד" (משפחה)
אני זועק אליכם הורים יקרים: אל תעשו לילדיכם
את מה שעשו לי. שידוך איננו פרויקט משפחתי – הוא מסע חיים אישי. אל תלחצו, אל תדחפו,
אל תבנו בית עם חור בלב. תנו לילדים שלכם להרגיש, לבחור, להיות שלמים עם אנשים (משפחה, מגזין)
ואז, התבררה לי האמת המרה. זה לא היה איציק
שלא ידע מה הוא רוצה. זה היה חבר כוחני מהכיתה, שהפך אותו לצל של עצמו. חבר שהחליט
בשבילו הכל - איפה ללמוד אחר הצהריים, מה לאכול, מה ללבוש (משפחה, מגזין)
אבל אז קרה משהו: אחת מבנותיו שהשתוללה בידיו,
הורידה לו בטעות את הקפוצ'ון מהראש, לעיניי התגלה בחור קרח לחלוטין, ריסים, גבות, הכל
ללא שיער בכלל. ואז ראיתי את הצמיד שלו, הצמיד של בית החולים בו הוא מטופל. אכלתי את הלב שלי: הוא חולה סרטן, בטח בא
לכאן בין טיפול לטיפול להיות עם ילדיו קצת. מה עשיתי? (מגזין)
יש אנשים שחייבים לגעת באש כדי להבין שהיא
שורפת. השבוע בכנרת פגשתי כאלה, רק שהאש הייתה מים, והמחיר עלול היה להיות החיים
עצמם. ומה שיותר מסוכן מהסחף במים, הוא הסחף בחשיבה (מגזין כיכר)
ואז הגיע הערב ההוא, השיחה ממנו בקולו החלוש. "דן, אני מסיים. הערב בשבע אני קופץ
מהגג של המלון. לא יכול יותר". ניסיתי הכול. מילים טובות, חיבוק בדמיון,
אבל הוא נשמע סגור. אמרתי לו: "אתה לא לבד". הוא ענה: "המילים האלה לא עובדות עליי
כבר" (מגזין כיכר)
הסברתי שוב, בצורה ברורה ומכבדת (אני אברך,
אחרי הכל), שאני לא צריך לשלם בכלל, ואני זה שפועל בחסד. אבל הוא הסביר לי שיש לו
הכל מצולם, ורואים שאני אשם בזה. "חשוב מאוד שאל תגרום לעודד שהבלנדר יעלה לו
לראש, הוא מסוכן הבנאדם" הוא הפטיר באיום (מגזין כיכר)
החסידות, שעמדה על סף התפוררות בגלל חילוקי
הדעות, הפכה לזירת טיעונים. חלקם סברו שהבכור ראוי בשל גילו, אך רבים לא פחות ראו את
הקטן כראוי יותר, בשל אישיותו הכובשת וקסמו הרב. אכן, כשאין הוראות ברורות מההנהגה
העליונה, כל אחד מוצא לו נחמה בפרשנותו שלו. אך האח הצעיר הבין, כל עוד אחיו הגדול
אוחז בכיסא, הוא לא יוכל להנהיג את החסידות בשלום (מגזין כיכר)
המילים של אבא ריסקו אותי, חוץ מלומר שאמא
מקנאת בהדס, הבת שלה, הוא אמר הכל. לא יכולתי לקבל את זה, אני לא מאמינה שיש אמא שבמקום
להתגאות בבת שהיא גידלה וטיפחה, היא יורדת לחייה כל כך. וסתם ככה, קנאה של אמא בבת
שלה, נשמע לי הזוי (הורים)
זו הבעיה ידידי, שאתה צריך לתת תשובות אתה
יכול להסתדר עם איזו תשובה עסיסית כזו, שתרדים את השואל לטווח ארוך. אבל כשאדם מרגיש
שהוא לא מסוגל לעשות משהו, כי הוא לא נכנס לביצות בחיים שלו, אז אף אחד לא יכול לגרום
לך להיכנס לשם וכבר לא מעניין אותו האם ישאלו אותו או לא, כי יותר חשוב לו מה הוא יענה
לעצמו (מגזין כיכר)
זה אכל אותנו מבפנים, זה כרסם בנפש הפצועה
שלנו. הבת שלנו שהייתה כל כך מחוברת אלינו, לא רוצה אותנו יותר. ניסינו אני ושושי לתהות
ולנסות להבין מה קרה? מה עוללנו? במה חטאנו? (הורים)
המפגש הגיע: רותם ייצג אותנו נפלא, זה נראה
שהוא לקח אותנו אישי יותר מדי. בפגישה השכנים התרעמו על שימוש בגג שלהם, וביקשו לכבד
את החוק בהתנגדותם. המפגש התארך ללא הסכמות, בזמן ההפסקה של המפגש רותם הניח את 'האקדח
המעשן' על השולחן (בבית)
את השקט היה ניתן לחתוך בסכין, כולם היו בהלם
עליי, זו הפעם הראשונה שהם רואים אותי מאבד שליטה. אחותי ניסתה להרגיע ובאה לגונן עליו,
אבל אני הייתי חייב לתת את העבודה. מבחינתי זה היה צו השעה, וראיתי את אחותי מפרידה
ביני לבין הבן שלי (משפחה)
יוכי היולדת, ביקשה מאחותה ללכת להביא את
העגלה מהחדר, אבל אז ראיתי את העיניים של דודה חוה, עיניים המרמזות ליוכי להימנע ולא
לעשות זאת. יוכי לא הבינה את הרמז, וביקשה שוב מאחותה להביא את נועה, אבל אז דודה חווה
'התנדבה', "אני אלך אליה". הלכה, ונתקעה בחדר (משפחה)