אני
זוכר שעמדתי בפינת רחוב צדדית,
עצמתי
את העיניים בחוזקה ונהניתי מכל רגע של
טעם אסור.
אבל
כשהגעתי הביתה,
רעדתי
מפחד.
שמעתי
את אמא בטלפון אומרת לחברה שלה:
"הם
ילדים חכמים,
הם
מבינים את הנזק של הסוכר כי השקעתי בזה
המון".
ואני
בלב צעקתי בשקט:
"אמא,
אנחנו
לא מבינים כלום,
אנחנו
פשוט חוששים ממך!
את
לא באמת רואה אותנו,
את
רואה רק את הפחדים שלך" (מגזין כיכר)
"זעליג חביבי", אמר הרבי,
"המשימה שלך היום היא קדושה: אתה חייב לעצבן את נוחעם. תעשה הכל, תהיה יצירתי,
אל תרחם. זה התפקיד שלך עכשיו". זעליג, שתמיד שמח להזדמנות להוציא קצת מרץ באישור
הלכתי, ניגש למלאכה. הוא איתר את נוחעם יושב בדבקות מעושה בפינת החדר (מגזין כיכר)
שלושה חודשים לאחר מכן, הגיע היום הנורא.
הזמנתי פועלים. עמדתי שם, שירה ואני, וראינו איך המבנה המושקע שעליו שמנו את מיטב כספנו
וחלומותינו מתפרק לחתיכות. הקירות של הבנייה הקלה התמוטטו, ואיתם התמוטטה האמונה שלי
בבני אדם (מגזין כיכר)
במהלך הפגישות הגיע למשפחה של חני מידע "שקרי" עלינו. על אבא שלי אמרו: שתלטן. על אמא שלי: חטטנית. עלינו האחיות: מגיעות לישיבה עם עוגות לאריק ולא מפסיקות לשאול שאלות ולדעת הכל. אבל ההלם הגדול שאחז בנו הוא, שעם הזמן הבנו שאת הדברים עלינו אמר להם, לא פחות ולא יותר, האורח המיתולוגי שלנו (מגזין כיכר)
כשעזרא אחי נולד, השכנים הביאו לנו 'מתנה'.
זו הייתה קופסה גדולה, עטופה בנייר חגיגי ומיוחד שעורר בנו התרגשות עצומה. אבל ברגע
שפתחנו אותה, השמחה הפכה להלם נורא: בתוך קופסת נעליים ישנה הונחו שלושה עכברים מתים.
באותו רגע, לא העכברים היו אלו ששברו את לבי, אלא המבט של הוריי (משפחה)
"אבל יש עוד משהו חשוב שאני חייב לספר
לך", המשיך המנהל, והעצים את הדרמה שכבר כך בקעה מהקול שלו. "הילד הזה הוא
ילד 'גר' - כשהיה בן חמש ועלה לארץ, הוריו התגיירו כאן עם כל ילדיהם" (משפחה)
שמתי לב שאביהו, הבן הבכור שלי, ואלקנה, הבן הרביעי, לא מחליפים מילה. עכשיו, תבינו, מדובר באנשים נשואים עם משפחות, לא ילדים קטנים שרבים על משחק. זה היה משהו שלא קרה אצלנו מעולם (משפחה)
הסיפור שלפנינו הוא לא רק הספד, אלא שיעור
עוצמתי בחיים של אמונה וביטחון בהשם. הוא חושף את ההחלטה הקשה של הצדיק שוויתר על קשר
רוחני נדיר למען מצוות כיבוד אב, ואת הביטחון המוחלט שאחז בו מול מציאות שנראתה בלתי
אפשרית במשך עשרים שנה | זוהי הוכחה חזקה לכוחה של אמונה שלמה, שמצליחה להפוך כל קושי
לפתרון מדויק וניסי - ברגע האחרון ממש לפני פטירתו (הספדים)
המשבר עם מלכי לא הסתיים, ראיתי אישה
ממורמרת וכועסת, פשוט לא טוב לה. הגענו לוויכוחים מדי ערב, על כך שלא אכפת לי ממנה,
ואני כל היום עסוק בקהילה הזו. כמעט בכל ויכוח היא הזכירה: "תלמד מאמיתי, תראה
איך הוא דואג לה, איך הוא מכבד אותה, כמו אל מלכה הוא מתנהג אליה" (משפחה, זוגיות)
הייתי
לבד,
בני
ברק הלוהטת מסביבי,
ואני
מחפש איזה רחוב קטן ומיוחל.
אין
נפש חיה ברחוב,
רק
אלו שהתעקשו לרוץ מהר מהמזגן של הבית
למזגן של הרכב.
הצלחתי
לתפוס איזה תושב אמיץ שהציץ לרגע,
הסביר
לי בחצי משפט וברח חזרה אל המיזוג שלו (מגזין)
הבנתי שאני לימדתי את אביגיל שאני לא צנועה
באמת, אלא כביכול אוחזת באיזו הקרבה אחת של צניעות, ומפצה את עצמי בלבוש שלי הבעייתי
ומטפחת אותו בזכות הפאה שאני לא לובשת. הבנתי בדיוק כמה לי יש חסרונות וכמה אני צריכה
שיפור בהמון דברים, פתאום שאלתי את עצמי: "מי אני בכלל שאוכל להטיף מוסר לנשים
על פאה, מי אני שאוכל לומר לאביגיל איך מתלבשים?" (מגזין)
לפעמים אנשים חושבים שמכות לילדים זה הדבר
הכי נורא. אצלנו בבית? היינו מוכנים לעסקת חליפין: בבקשה, תנו סטירה הגונה, רק אל תתנו
לנו את הפחד והחרדה הזו שאבא מטיל באוויר (משפחה)
כשחתן מרגיש רגוע בבית חמיו, הוא מגיע יותר, והוא חי עם הבת שלי בשלום בית טוב יותר. זו לא המלצה, חברים, זו איכות חיים. אם קשה לכם לשחרר, תזכרו שאתם עושים את זה למען הילדים שלכם (משפחה)
כשביום בהיר גילו ההורים כי המחלה הנוראה מקננת בגופה של האם, הם החליטו בהחלטה נחרצת שלא לגלות את דבר המחלה לאי מי - כולל המשפחה הקרובה; ההורים, הבנים והאחים | לאחר פטירת האם, ההחלטה האומללה קרעה לגזרים את המשפחה בצורה הכואבת ביותר | מה גורם לאנשים להילחם על הסתרת בעיות רפואיות ומה יכול לשנות את הגישה השגויה (מגזין, חרדים)
הקושי האמיתי הגיע עם לילי שבתות החורף הארוכים. פתאום, בסעודה של ליל שבת, כולם נמתחים כמו מסטיק ישן. שירים, דברי תורה, ואתה רואה את העיניים שלהם מתכווצות מעייפות ומשעמום. וכל אחד רוצה את אבא שלו - פנוי, מחויך, וקרוב – ודורש את כל הלב שלך לעצמו. לחלק את הלב לשבעה? זה בלתי אפשרי! (משפחה, מגזין)
הערב הסתיים, כולם אמרו שהיה נפלא ויפה, תם
הטקס. אני ואלעזר שטפנו, ארגננו, תקתקנו את הבית, וישבנו יחד לסכם את האירוע
הרב מערכתי שהיה בביתנו. אבל ראיתי שאלעזר מנחם לא מרוצה, אני מכירה
אותו די טוב (משפחה, מגזין)
ביום
כיפור,
כשאנחנו
עומדים מול הקב"ה,
הוא
לא מסתכל על ה"בגדים"
שלנו
– לא על התפקידים,
הכסף,
או
הסטטוס.
הוא
מסתכל על הלב,
על
הבקשות שלנו.
כן,
זה
חשוב לבקש בריאות,
פרנסה,
אבל
המסר האמיתי הוא לבקש גם את הקרבה לה',
את
הרצון לעבוד אותו באהבה,
כמו
חברים שרוצים לבלות יחד,
לא
רק לבקש טובות (ערב כיפור)
אחרי הכל כולם עוברים משהו בחיים המטלטלים שלהם, לא את כל הסיפורים אנו יודעים על הקרובים אלינו, ודווקא שהמון מהם מתנקזים אליי, אני יותר צריך לשים לב מה יכול להיות שקרה לכל אדם שעומד מולי. זה קשה, אבל זה השיעור שאני מקבל בכל פעם מכל סיפור, התובנות הללו שוות זהב (מגזין כיכר)
אני מחכה, מתבשל במיץ של עצמי. השוטר חוזר, אומר לי: "יש לך מה לומר?" אמרתי: "כן, שלא עברתי באדום". הוא רושם. ואז זורק משפט שהדהד לי בראש עוד הרבה זמן: "אתה עוד תודה לי על זה. תשלם כמו גבר, לא כמו ילד" (משפחה)
אני זועק אליכם הורים יקרים: אל תעשו לילדיכם
את מה שעשו לי. שידוך איננו פרויקט משפחתי – הוא מסע חיים אישי. אל תלחצו, אל תדחפו,
אל תבנו בית עם חור בלב. תנו לילדים שלכם להרגיש, לבחור, להיות שלמים עם אנשים (משפחה, מגזין)