פרק 11: רבי איצ'לה בלאזר שאף לעלות לארץ ישראל עשרות שנים לפני שהדבר התאפשר לו כלכלית – ובסופו של דבר, לאחר כל אותה ציפייה ארוכה, זכה לחיות בחצר שטרויס רק כשלוש שנים בלבד. פרק זמן קצר יחסית, אך כזה שהותיר חותם עמוק על החצר ועל תושביה, כפי שראינו בפרקים הקודמים.
- נחשף: מרתף הניסים והישועות של בעלי תנועת המוסר בחצר שטרויס
- "אתחלתא דגאולה" - חכמי ליטא בלב ירושלים
- כשרבי איצ'לה התחמק מלנאום במעמד הראי"ה קוק
- כשבעלי המוסר למדו את קבלת הגר"א ב"מרתף הישועות"
- כשהמתחם שקירותיו ספגו את תורת מוסר ליטאית - שינה את פניו
- בלשית שלחה שוטרים לסגור ישיבה בירושלים כדי להציל את בנה מחזרה בתשובה
- עשרות יורשים, בעלות מהעות'מאנים וחורבה: כך נרכשה חצר שטרויס
- כך שילבו תלמידי הסבא מקלם למדנות עם מוסר בחצר שטרויס
- רבי איצ'לה רץ לרחוב להרים בדיל סיגריה שהשליך - וזה ההסבר שנתן לרבנית
- ימי אלול בחצר שטרויס - התבודדות ותענית דיבור גם כשבתו נפצעה
בקיץ תרס"ז, בעודו מתאושש בבית חולים ביפו ממחלה, חש רבי איצ'לה פתאום צורך עז לשוב לירושלים "ללא דיחוי". הוא נימק זאת בפני הסובבים אותו בטענה שנראתה באותה שעה תמוהה ומפתיעה: "רצוני לשוב היום במסילת הברזל לירושלים, להיות דווקא אצל בני ביתי". רק ימים אחדים לאחר מכן התברר לחתנו, רבי חזקיהו יוסף, "למפרע" מדוע נחפז כך רבי איצ'לה לחזור: "כי לולא שב באותו יום, שוב לא היה יכול להגיע לירושלים בעודנו חי".
בליל י"א מנחם אב, כאשר הרופא קבע כי מצבו הורע מאוד, נהג רבי איצ'לה כדרכו לאורך כל חייו – לחשוב על הזולת ולא על עצמו, גם ברגעיו האחרונים ממש. הוא פנה לחתנו ואמר לו: "שתי בקשות לי אליך. האחת – שתבקש את בני החצר שילכו להתפלל עלי בכותל המערבי. השנית – שתשלח מברק לסלובודקא (באותם השנים הם ישבו בקובנה ולא בחברון), שיתפללו עבורי".
בלילה ההוא, מבלי ידיעתו של רבי איצ'לה עצמו, התכנסו בני החצר בבית המדרש שבחצר שטרויס "לשפוך שיח ולהרבות עתירה לפני בורא עולם", כש"זעקת התפילה ובכיות התחנונים... הרעידו את אמות טיפי הבית והרעישו את כל סביבותיו" – אלא שבני החצר דאגו במיוחד לכך שקול התפילה הנסער לא יגיע לחדרו של רבי איצ'לה, כדי שלא ישרה עליו רוח נכאה בשעותיו האחרונות.
רבי איצ'לה נפטר למחרת בצהריים, ביום שני י"א מנחם אב תרס"ז, "במיתת נשיקה... ללא שום אותות גסיסה" – מיתה שקטה ורגועה, ההולמת את דמותו לכל אורך חייו. בצוואתו ביקש דבר יוצא דופן: שלא יספידוהו כלל, לא בירושלים ולא בגולה, מלבד בסלובודקה בלבד – בעקבות מנהגו שאותו ביקש להמשיך של רבי אליהו רגולר, בעל "יד אליהו".
הלוויתו הייתה ענקית, וכותבי התקופה מתארים "השחירו כל סביבותיה של 'חצר שטרויס' בים אנושי אדיר, אשר התקבץ באלפיו מכל פינותיה שכונותיה ופרבריה של ירושלים, ללוות את רבינו אל מקום מנוחתו בהר הזיתים".
המשך יבוא...
מקורות: ספר תולדות רבי יצחק בלאזר ("רבי איצלה פטרבורגר"), שנאסף בידי נכדו הרב מרדכי בלאזר ז"ל ויצא לאור בסיוע ועד "שפתי חכמים", תשע"ד.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com