בכי תמרורים וניגוני כיפור; המונים ליוו למנוחות את הרבנית ממעז'בוז ע"ה

מסע ההלוויה יצא ממרכז החסידות ברחוב רמח"ל בפתח תקווה, שם עמדו המלווים בבכי תמרורים. ראשון המספידים היה זקנה, האדמו"ר מקומרנא ירושלים, שביכה את האובדן הגדול למשפחה ולחסידות כולה.

בהמשך, נשמע קולו של בעלה הגדול, האדמו"ר ממעז'בוז', שבקול חנוק מדמעות הספיד את רעייתו שמסרה נפשה למען כל נפש מישראל. הרבי שיתף את הקהל בסיפור מצמרר שחשף את גדלותה:

"כמה שאספיד, לא אספיק לתאר את גודל דמותך", קרא הרבי לעבר המיטה. "רק לפני תקופה קצרה, זכית להוביל תחת החופה את אחת הבנות היתומות שגידלת ואימצת בביתנו כאילו הייתה בתך. התלבשת בהדר כמחותנת ראשית, ואמרת לי אז בלחש: 'איני יודעת אם אזכה להוביל את ילדיי שלי לחופתם, לכן כאן אני משקיעה את כל כוחי, להוביל אותה כאילו היא הילדה שלי'".

כל לב נמס לנוכח מראהו של הרבי הולך שפוף אחר המיטה יחד עם שני בניו היתומים הרכים, שאמרו את נוסח הקדיש בבכיות וזעזעו את קהל ההמונים.

מפתח תקווה המשיך מסע ההלוויה אל עבר בית המדרש של חסידות ראחוב ברחוב ברקאי ברמת גן, שם ספד לה תמרורים חותנה, האדמו"ר מראחוב. משם המשיך המסע אל בית העלמין ויז'ניץ בבני ברק.

רגע של גבורה יהודית עילאית, כזו שלא רואים בכל יום, נרשם בעת מעמד הקבורה: האדמו"ר פתח בדברים וחשף את בקשתה האחרונה של הרבנית הצדקנית ע"ה, שביקשה במפורש שבשעה שגופה ייטמן בעפר, יזמרו הנוכחים יחדיו את הניגון המרטיט מליל יום הקדוש - נוסח פיוט 'כל נדרי'. כאשר פצח הרבי באמירת הנוסח המלבב, נמס כל לב ויהי המקום לחרדת אלוקים, כשעין אחת לא נותרה יבשה.

מיד לאחר סתימת הגולל, נכנס האדמו"ר ממעז'בוז', כשהוא אחוז שרעפי קודש, אל תוך האוהל של זקנו האדמו"ר מראחוב זי"ע וזקנתו הרבנית ע"ה הטמונים בסמוך. שם שפך תפילה כמים ליד ציוניהם, וביקש שיקבלו את נשמתה של המנוחה למעלה בשמים, שמקום מנוחתה יהא סמוך לאמהות ולצדקניות, ושתיענה עתירה לעורר רחמי שמיים עבור הכלל והפרט.