בעיצומם של ימי ההכנות לחג הפסח, נערך מעמד פתיחת מערך החלוקה של הפוסק הגאון רבי משה שטרנבוך, כאשר חילק בעצמו את תמיכות החג לאברכי כולל “תשובות והנהגות”.
הגר"מ ביקש לחלק את המעטפות לאברכים הקרובים לליבו באופן אישי, וזאת מיד לאחר שיעור הלכתי שמסר בפניהם עם סיום הזמן. הנוכחים במקום לא יכלו שלא לתהות מדוע אינו חוסך מעצמו את הטרחה, במיוחד לנוכח העומס הכבד המוטל על כתפיו בערבי פסחים.
על השאלה הזו השיב הגר"מ בסיפור נוקב ומטלטל ששמע מפי הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ״ל, סיפור המאיר באור אחר לגמרי את משמעותה של כל פעולה במצווה. וכך אמר:
"סיפר לי הגר"י אברמסקי שבעת ששהה בוילנא, סר לעיין בפנקס ה'חברה קדישא', וראה שנרשם שם מעשה באשת הגר"א שהייתה הולכת עם רעותה לאסוף כספי צדקה עבור עניי העיר. ברבות השנים, סיכמו השתיים בתקיעת כף כי מי שתקדים להיפטר מן העולם, תתגלה בחלום לחברתה ותספר לה מה מתרחש בעלמא דקשוט וכיצד מתנהל הדין בעולם האמת.
חלפו השנים, והחברה נפטרה ראשונה. כעבור זמן מה היא התגלתה בחלום לאשת הגר"א ואמרה לה כי אי אפשר לתאר עד כמה מדקדקים בשמים על כל פעולה קטנה, וכי אין לה רשות לגלות מהנעשה שם. אולם, כיוון שהבטיחה בתקיעת כף, קיבלה רשות לספר פרט אחד בלבד. וכך אמרה לה: 'האם את זוכרת שהיינו ברחוב פלוני בוילנא, וראינו עני בצד השני של הכביש? רמזתי לו לבוא אלינו כדי שאתן לו צדקה, והוא אכן בא ושמח. דעי לך שבשמים תבעו אותי על כך: מדוע לא התאמצתי ללכת בעצמי לצד השני של הרחוב כדי לזכות במצוות הליכה אל העני? אמרו לי שזהו זלזול בערך המצוות. עד כדי כך עומק הדין נורא ואיום'.
למחרת בבוקר ותיפעם רוחה של אשת הגר"א, והיא סיפרה את דבר החלום לבעלה הגדול. הגר"א ציווה לקרוא לאנשי החברה קדישא כדי שישמעו את המעשה וירשמו אותו בפנקס לדורות עולם, למען יתבוננו הכל בעומק הדין. ואכן נכתב שם: 'על פי ציווי הגר"א אנו מביאים כאן את המעשה'. הגר"י אברמסקי הוסיף ואמר לי", סיים פוסק הדור את דבריו, "שמאז, בכל פעם שהוא שולח כסף לעני או למוסד, הוא טורח בגופו ללכת עד לתיבת הדואר כדי לא להפסיד את הזכות לטרוח בגוף למען המצווה".
המסר המהדהד מדברי הפוסק היה ברור: כשמדובר במצוות צדקה, אין תחליף לטרחה האישית. עבור הגר"מ, החלוקה אינה רק פעולה טכנית, אלא הזדמנות נדירה לקיים מצווה בשלמותה, בגופו ובכבודו.
0 תגובות