זה קורה כמעט בכל מוצאי שבת או יום ראשון בבוקר. אתם מסתכלים על נעלי השבת היפות והיקרות שקניתם לילדים, ואפשר לחשוב שהם חזרו הרגע ממסע מפרך ולא מהליכה קצרה לבית הכנסת או למשחק בחצר עם הבני דודים. סוליות הגומי הלבנות שהיו פעם בוהקות נראות עכשיו אפורות ומלאות בכתמי בוץ עיקשים, ועל עור הנעל מופיעים סימני שפשוף שחורים ומכוערים שנראה כאילו נדבקו לשם לנצח.
הקיץ כבר בשיאו, אנחנו נוטפים זיעה, לוחצים על השלט של המזגן, מתיישבים על הספה ונושמים לרווחה. הילדים משחקים בסלון, הבית ממוזג, והכל נראה מושלם. אבל האם עצרתם פעם לחשוב מה אתם באמת מכניסים לריאות שלכם ושל הילדים באותו רגע? (בריאות, בית)
זה מתסכל: השקעתם שעה בשאיבת הבית, הכל נראה מבריק, אבל בבוקר שלמחרת - שכבת אבק דקה כבר מעטרת את המסך ואת המדפים השחורים. הנטייה הטבעית היא להאשים את החלונות הפתוחים או את הילדים, אבל האמת נמצאת בתוך המכשיר שאמור לנקות לכם את הבית (בית)
התינוק גדל, ואת מוציאה מהארון בשיא ההתרגשות את האוברול היוקרתי או את בגד השבת ששמרת מהילד הקודם. קיפלת אותם נקיים, ריחניים ובמצב מושלם. אבל כשאת פותחת את השקית, הלב נחמץ: כתמים צהובים ומכוערים מעטרים את הבד הלבן, כאילו מישהו שפך עליהם שמן בזמן שהם היו נעולים בארון.
איך זה קרה? והאם הבגדים האלו נהרסו לתמיד? התשובה נמצאת בכימיה שלא סיפרו לכם עליה.